שרה לוי-תנאי

שרה לוי-תנאי היתה אמנית רב תחומית. היא היתה משוררת ומלחינה, שחקנית, כוריאוגרפית וזמרת ישראלית. לוי-תנאי ידועה בזכות תרומתה המשמעותית לתיאטרון ולמחול בישראל ובהקמתה את "תיאטרון המחול ענבל", להקת המחול הראשונה בישראל. 

לוי-תנאי נולדה בירושלים להורים ממוצא תימני, שעלו לישראל בסוף המאה ה-19. בילדותה גרה ביפו, אולם בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו יהודי יפו על ידי השלטונות העותומאניים. אמה ואחיה נספו ממחלה ולאחר מכן נפטר גם אביה, כך שהיא התייתמה בגיל צעיר ונשלחה לבית יתומות בצפת, ולאחר מכן למוסד הילדים "שפיה". בתום שהותה במוסד נרשמה ללימודי גננות במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב. בתחילת דרכה עבדה כגננת, כשהיא משתמשת רבות במוזיקה ובמחול בעבודתה עם הילדים. על שירי הילדים והמוזיקה המקורית שחיברה, היא זכתה להכרה משמעותית וזכתה בפרס אנגל של עיריית תל אביב לשנת 1957.

ב-1949, הקימה לוי-תנאי את תיאטרון המחול ענבל, להקת מחול פורצת דרך ששילבה בין פולקלור יהודי תימני למחול עכשווי. כמנהלת האמנותית והכוריאוגרפית הראשית, לוי-תנאי חיברה יצירות רבות שהושפעו מהמסורת התימנית. יצירות אלו התאפיינו במורכבות ריתמית, בתלבושות צבעוניות ובתנועות מלאות הבעה. ביצירותיה היא שילבה סיפורים מקראיים, ריקודים תימניים מסורתיים, ונושאים של גלות וגאולה שהדהדו בהשפעתם על הציבור בישראל ובתפוצות. על פעילותה בתיאטרון המחול ענבל זכתה לוי-תנאי בפרס ישראל בשנת 1973. להקת ענבל הופיעה ברחבי העולם, והביאה את התרבות הישראלית ואת המסורת התימנית לקהלים בינלאומיים.

.

חברות להקת ענבל, 1956 (קרדיט: דוד אלדן)

לוי-תנאי חיברה כאמור יצירות רבות, ביניהם מחזות ושירי ילדים. שיריה, שרבים מהם הפכו לקלאסיקה ברפרטואר המוזיקה הישראלי, שילבו בין טקסטים פיוטיים ללחנים פשוטים וקליטים. בין יצירותיה המפורסמות ניתן למנות את המופע "שיר השירים" ואת השיר המוכר "אל גינת אגוז", שהפכו ללהיטים וחיברו את הקהל הישראלי למסורת תימן.

לוי-תנאי זכתה להוקרה ולפרסים רבים על תרומתה לתרבות הישראלית. ב-1964, זכתה בפרס מתיאטרון האומות בפריס על יצירתה "מגילת רות". ב-1973, זכתה בפרס ישראל בתחום המחול. ב-1984, זכתה בפרס משה הלוי לאמנות הבמה, וב-1986 זכתה בפרס ההסתדרות למוזיקה ומחול ע"ש יהודה שרת. ב-1988 קיבלה את תואר יקירת העיר תל אביב.

*תמונת המאמר הראשית נלקחה מתוך ויקיפדיה, הפרטים: Israel Press and Photo Agency (I.P.P.A.) / Dan Hadani collection, National Library of Israel / CC BY 4.0.


מקורות

Barkan, Elazar, and Karen Barkey, eds. Choreographies of Shared Sacred Sites: Religion, Politics, and Conflict Resolution. New York: Columbia University Press, 2014.

Roginsky, Dina. "Orientalism, the Body, and Cultural Politics in Israel: Sara Levi-Tanai and the Inbal Dance Theater." Nashim: A Journal of Jewish Women's Studies & Gender Issues, no. 11 (Spring 2006): 164-197. Bloomington, IN: Indiana University Press.

Rottenberg, Henia. Modern Dance in Israel: Dancing with the Past and Moving Forward. Tel Aviv: Resling, 2019.

ביוגרפיות

הניה רוטנברג ודינה רוגינסקי, עורכות. שרה לוי-תנאי: חיים של יצירה. תל אביב: רסלינג, 2015.

"שרה לוי תנאי" בויקפדיה. כניסה אחרונה: 31 ביולי 2024.

Toledano, Gila. "Sara Levi-Tanai." Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women. 27 February 2009. Jewish Women's Archive. Accessed July 22, 2024.

Manor, Giora. "Sara Levi-Tanai: Taking Ancient Yemenite Moves to Create Modern Dances." Jewish Theater and Dance. Accessed July 23, 2024. 

 

 

ביבליוגרפיה נוספת

גילה טולדנו. סיפורה של להקה: שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל. תל אביב: רסלינג, 2005.

חגית כפרי. בין מזרח למערב: המוזיקה של שרה לוי-תנאי. עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, המחלקה למוזיקה, 1998.

שרה לוי-תנאי. שאו זמרה. בעריכת אבנר בהט. תל אביב: תיאטרון מחול ענבל, מרכז אתני רב-תחומי, 2012. זמין באופן מקוון באתר של אבנר בהט.

ראו בנוסף את הביקורת של אדווין סרוסי על ספר השירים "שאו זמרה", זמין כאן באתר העיתון "הארץ".

רשימת השירים שכתבה והלחינה שרה לוי-תנאי זמינה באתר זמרשת.

שירים, הקלטות מסחריות ואתנוגרפיות, כתבי יד, תצלומים ועוד חומרים ארכיוניים רבים של שרה לוי-תנאי ניתן למצוא בארכיון הספרייה הלאומית של ישראל, חלקם זמינים באופן מקוון.

אוסף הארכיון של תיאטרון מחול ענבל נמצא בספרייה הלאומית של ישראל. האוסף כולל חומרים ארכיוניים רבים כגון תצלומים, קבצי שמע, הקלטות וידאו, תכניות מופעים ועוד. בנוסף, האוסף כולל עשרות מכתבים והערות אישיות של לוי-תנאי, כמו גם מכתבים וברכות שנשלחו ללהקה וללוי-תנאי, המשקפים את קשריה הרבים עם דמויות בולטות במחול במהלך הקריירה שלה.

להרחבה בתחום השירה והריקוד בתימן ראו באתר

הביוגרפיה של המשוררת והזמרת שרה חרט.

האלבום "יענו בקול שירים: שירי הדיוואן של יהודי מרכז תימן", הכולל אוסף הקלטות של שירי הדיוואן ומלווה בחוברת עם מילות השיר והסברים.

פרויקט מפת המוזיקה היהודית: המוזיקה של הדיוואן של יהודי תימן בזמן ובמרחב.

גלריית וידיאו

1. "שיר השירים"/ בביצוע תיאטרון המחול "ענבל"

2. "אל גינת אגוז"/ בביצוע אהובה צדוק (1953)


הרשמו לניוזלטר

הירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל עדכונים