המרכז לחקר המוזיקה היהודית מבכה את פטירתו של האתנומוזיקולוג אביגדור הרצוג (1922-2022), ממייסדי המחקר והתיעוד המודרני של המוזיקה היהודית בישראל, ומנהלו הראשון של ארכיון הצליל של 'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי', כיום הספרייה הלאומית של ישראל.
מאת אדוין סרוסי
האתנומוזיקולוג אביגדור הרצוג היה ממייסדי המחקר והתיעוד המודרני של המוזיקה היהודית בישראל. פועלו הרב בתחום המוזיקה היהודית מתפרש על פני למעלה משמונה עשורים בתפקידו כמוזיקאי, מבצע, מחנך, אספן, אוצר וחזן. הוא נודע בעיקר כאוצר הראשי של ארכיון הצליל של 'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי', כיום הספרייה הלאומית של ישראל, מוסד שניהל מאז הקמתו ב-1963 ועד לפרישתו. עם זאת, הרצוג היה הרבה יותר מאוצר. השורות הבאות נובעות מהיכרותי האישית עם אביגדור וכן מחומרים תיעודיים הכלולים בספר היובל שנערך לכבודו, לב שומע (לב שומע: ספר היובל לאביגדור הרצוג = דוכן כרך טז: מאסף למוסיקה יהודית [ירושלים, רננות, 2005]) ומראיונות שונים עמו המצויים בארכיון הצליל של הספרייה הלאומית בישראל, בייחוד השיחות המפורטות שערך עמו ד'ר אפרים יעקב ז'ל.
אביגדור הרצוג בעבודתו בארכיון הצליל של 'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי'
אביגדור הרצוג נולד בקהילה יהודית קטנה בכפר צ'וז (בהונגרית Czuz; כיום בסלובקיה קרוב מאד לגבול הדרומי עם הונגריה) ב-14 ביוני 1922 למשפחה יהודית מסורתית. הוא נחשף למוזיקה דרך אביו שהעניק לו את הכינור הראשון שלו. את לימודיו התיכוניים השלים בעיר נובה-זמקי (בהונגרית Érsekújvár) שהיתה מרכז יהודי תוסס וממוסד יותר. מאוחר יותר הגיע לבודפשט, שם היה פעיל לאחר מלחמת העולם השניה בתנועת הנוער הדתית לאומית 'בני עקיבא' לא רק כמדריך אלא גם כמוזיקאי. באותה תקופה החל ללמוד באקדמיה למוזיקה בבודפשט. בין מוריו באקדמיה למוזיקה היה המלחין והאתנומוזיקולוג זולטאן קודאי, שעסק באיסוף של חומר מוזיקלי עממי כבסיס ליצירת מוזיקה לאומית הונגרית חדשה. חשיפתו של אביגדור לסוג זה של אתנוגרפיה 'משולבת' האופיינית לאסכולה ההונגרית תמשיך להדהד לאורך כל חייו.
האווירה האנטישמית החזקה ששררה בהונגריה בין מלחמות העולם וחווית הישרדותו בשואה הותירו חותם עמוק על חייו של הרצוג. בשלהי 1949, כשלא הצליח למצוא לעצמו מקום בחברה ההונגרית שלאחר המלחמה, הוא הגשים את חלומו והתיישב במדינת ישראל הצעירה. זמן קצר לאחר הגעתו כבר השתלב אביגדור בחברה החדשה שמצא בישראל. קשריו עם התנועה הדתית לאומית וחינוכו המוזיקלי והמוזיקולוגי פתחו לו במהירות דלתות למערכת החינוך הישראלית הצעירה, כמו לדוגמה משרת הוראה במוסד למורים ומדריכים בבית וגן (ירושלים). שם הוא פגש את ד'ר יונה בן ששון שבסופו של דבר מונה לראש המחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך והתרבות. בתפקידו החדש העסיק בן ששון את הרצוג בהקמת מכון למוזיקה דתית בשנת 1955. אביגדור נענה להזמנה זו בתנאי שיירכש רשמקול, שהיה אז נדיר בסצנה המוזיקולוגית הישראלית הצעירה, לביצוע הקלטות שטח.
הרצוג בצעירותו בהונגריה
בסופו של דבר נקרא המכון למוזיקה יהודית בשם רננות. מטרתו של מכון זה הייתה לתעד מסורות מוזיקליות יהודיות ולהעמידן לרשות מערכת החינוך באמצעות פרסומים. כעת עמדה לרשותו של הרצוג התשתית הטכנולוגית והאמצעים הארכיוניים שאפשרו לו לשקוע בתרגום החזון המוזיקלי ההונגרי של ברטוק וקודאי ליצירת מוזיקה לאומית יהודית. את חלומו זה הוא חזה עוד קודם לכן לעלייתו לישראל. בשנת 1958 הוא ביצע עבודת שדה אתנוגרפית מקיפה במושב ברכיה בדרום ישראל, שם תיעד עולים חדשים מהאי ג'רבה (תוניסיה). הוא מצא עניין רב בקהילה זו מכיוון שהאמין בקדמוניות המוזיקה שלה. במכון רננות עסק הרצוג לא רק בהקלטה אלא גם יזם פעילות ציבורית, כשהחשובה שבהן היא הכנס למוזיקה יהודית שמתקיים מדי שנה בחנוכה, אירוע המתקיים עד היום. בנוסף, הוא הפיק פרסומי מוזיקה שונים וכן את ספר השנתון דוכן הכולל את ההרצאות בכל כנס שנתי.
עבודתו האתנוגרפית הפורה של אביגדור באותן שנים הפכה לתשתית של ארכיון הצליל החדש של 'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי' (היום הספרייה הלאומית של ישראל) שפתח את שעריו בתהליך שהחל ב-1963 ביוזמת פרופ' ישראל אדלר. עד 1965 הארכיון הפך לשימושי. תחת החסות של המוסד היוקרתי ביותר להשכלה גבוהה במדינת ישראל באותם ימים, הרצוג הגביר את עבודתו האתנוגרפית. בנוסף הוא הקדיש את זמנו להרחבת האוסף עם אוספים פרטיים של חוקרים שהקליטו בזמן המנדט הבריטי ושנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כמו רוברט לכמן, יוהנה ספקטור וליאו לוי. מאוחר יותר שולב בארכיון גם האוסף של אדית גרסון קיווי. במקביל, הוקם אולפן הקלטות מודרני בארכיון הצליל עם מיטב הציוד הזמין של אותה תקופה, מה שאפשר הקלטות באיכות הגבוהה ביותר בתנאים הטובים ביותר ובפיקוח של טכנאי סאונד מקצועי. מסגרת חדשה זו אפשרה לחוקרים השונים להשתחרר מהעיסוק בהקלטה ולהקדיש את מלוא תשומת הלב למרואיין. כמו כן, המרכז החדש לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית הרחיב את הצוות המיומן העוסק באתנוגרפיה שהעשיר את ארכיון הצליל בתקופת כהונתו של הרצוג.
אביגדור הרצוג לאחר פרישתו
קשה לסכם את תרומתו של הרצוג לשימור מסורות מוזיקליות יהודיות ושומרוניות. הליטורגיה השומרונית היה תחום שעניין אותו והוא מצא את האפשרות להשלים עבודת דוקטורט בנושא זה באוניברסיטת אילינוי בהדרכת ברונו נטל. למרות שהפרויקט הזה מעולם לא הושלם, הרצוג היה ונשאר אחד המומחים למוזיקה השומרונית. בין רגעי השיא של האתנוגרפיה שלו, אפשר לציין את הקלטת כל המחזור הליטורגי של בית הכנסת הספרדי-פורטוגלי מלונדון עם הרב אליעזר אבינון (1912-1998) ואת המסורת הליטורגית של דרום גרמניה מהחזן אביגדור אונא (1904-1982). בנוסף, אביגדור עצמו היה דמות חשובה בהעברת המסורת הליטורגית האשכנזית ההונגרית ולכן הוא תיעד את עצמו וגם תועד על ידי אחרים. מתוך המודעות לכך שארכיון הצליל צריך לשמש ארכיון גם למסורות המוזיקליות של מיעוטים בישראל, הצוות שבו היה חבר הרצוג יזם הקלטות של מסורות מוזיקליות נוצריות שונות של ארץ הקודש.
תחום עניין מיוחד נוסף אצל הרצוג היה הרפרטואר האשכנזי של זמירות שבת (שירי שולחן שבת), אותו הקליט ותמלל בקפידה. עם זאת, אוסף זה מעולם לא הושלם. הסיבה לכך היא הפרפקציוניזם של אביגדור וגישתו כי התווים המוזיקליים המערביים יכולים לתאר ביצועים בעל פה של מוזיקה ווקאלית לפרטי פרטים, גישה שהובילה למבוי סתום. השלכות של מבוי סתום מתודולוגי זה ניתן לראות בעיזבונו של אביגדור הרצוג בספרייה הלאומית של ישראל (MUS 100) הכוללת תעתיקים מוזיקליים רבים לא ערוכים של מסורות בעל פה שבוצעו על ידו במשך חצי מאה.
אביגדור הרצוג נפטר ב-9 בדצמבר 2022, כמה חודשים לאחר יום הולדתו ה-100.
למידע נוסף ראו בבלוג הספריה הלאומית של ישראל: גילה פלם, פרידה מאביגדור הרצוג: המנהל הראשון של ארכיון הצליל.
