לך אלי תשוקתי: התמסרות מוחלטת לאל באמצעות פיוט

הפיוט "לך אלי תשוקתי" מאת רבי אברהם אבן עזרא 1089-1167)), נמנה עם עמודי התווך של ליטורגיית הימים הנוראים של היהודים הספרדים והמזרחים. בעשורים האחרונים הפך הפיוט לאחד הטקסטים הבולטים בגל תחיית הפיוט בישראל. זהו אחד מפיוטיו הליריים המרכזיים של אבן עזרא ומתאפיין במבנה פואטי קלאסי בהיר ובתוכן רוחני עמוק. הפיוט משקף כיצד משורר זה -שהיה גם פוסק הלכה ופרשן מקרא בספרד של ימי הביניים- שילב בין רציונליזם לבין רגשותיו הדתיים ויכולתו הפואטית. בפיוט זה מוביל אבן עזרא את המתפלל לחוויה של התמסרות מוחלטת, שבה גוף ונפש, חומר ורוח, מתאחדים במעשה של מסירות טוטאלית לאל. עוצמתו הרגשית, לצד לשונו הפשוטה והמבנה האלגנטי שלו, ממשיכים לעורר השראה גם בימינו.

שורות הפתיחה

לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי / בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי
לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי / לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי
לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי / וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי
לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי / וְעוֹרִי עִם גְּוִיָּתִי

שלא כמרבית פיוטי התפילה שחיברו משוררים עבריים באל-אנדלוס, "לך אלי" זכה לתפוצה רחבה במיוחד הודות להכללתו בקאנון הליטורגי הספרדי. משהוכנס לקבצי תפילה, הועתק הפיוט בכתבי-יד רבים, ולבסוף נדפס כבר בראשית המאה ה-16 עם הופעת הסידורים והמחזורים בדפוס. כיום מופיע הפיוט במחזורי תפילה ספרדיים בפתיחת תפילת ערבית של יום הכיפורים (לפני "כל נדרי"). מיקומו זה נובע ככל הנראה מכך שבחלקו הראשון הפיוט מעורר תשוקה לקרבת האל, ואילו חלקו השני כולל פרפרזה אישית על נוסח הווידוי האלפביתי. בעוד נוסח הווידוי המסורתי נאמר בלשון רבים ("אשמנו"), בפיוט זה נוקט אבן עזרא לשון יחיד ("ואשמתי"), בהתאם לפרספקטיבה האישית של הפיוט כולה.

אולם, על אף הקשרו הברור לימים הנוראים, "לך אלי" לא נועד במקור ליום הכיפורים. הוא מופיע במקורות מוקדמים כבַּקָּשָׁה, הנאמרת בשעת עלות השחר לפני תפילת שחרית.  מעמדו המיוחד כבקשה משתקף גם במיקומו בראש סדר התפילה היומי. כך למשל הוא מופיע בסידור ספרדי מסוף ימי הביניים (תמונה 1).

^{תמונה 1: לך אלי" מופיע כבקשה בסידור ספרדי, המאה ה-14-15, הספרייה הרוסית במוסקבה, כת"י גינצבורג 1230, דף 113.}

הפיוט המשיך להופיע כבקשה גם בפתיחת אחד מסידורי התפילה הספרדיים הראשונים שהודפסו (תמונה 2).

^{תמונה 2: סדר תפילות (ונציה 1545), דף 14.}

לפיוט מבנה פשוט יחסית, המבוסס על הקצידה הערבית, היוצר תחושת אקסטזה בקרב המבצעים והמאזינים. הוא כולל תשעים שורות, שכל אחת מורכבת משני חצאי-טורים, במשקל הערבי  המכונה בעברית "מרנין" (‿---‿---/‿---‿---), וכל השורות מתחרזות בסיומת "תי". עשרים ואחת השורות הראשונות נפתחות במילה "לך" בה פונה המשורר אל האל, ולאחריה רשימה מצטברת המדגישה את שלמות האדם -רוח, רגש, גוף ודם- כולם מוקדשים לבורא. כך נוצר מקצב המעביר תחושה של התמסרות מוחלטת. מרבית השורות בחלק השני (כולל הווידוי בשורות 37–45) נפתחות ב"וו" החיבור, המחזקת את ההמשכיות והאווירה האקסטטית. הסיום מביע תקווה לרחמים, סליחה וישועה מאת האל.

במרבית הקהילות הספרדיות מושר "לך אלי" במנגינה פשוטה, אחידה למדי בכל תפוצות יהודי ספרד. אחידות זו מעידה על התאמת לחן זה לפיוט כבר בשכבות הקדומות של הרפרטואר הליטורגי. אופן הביצוע משתנה מקהילה לקהילה -לעיתים כל הקהל שר, לעיתים החזן, ולעיתים נע לסירוגין בין החזן (או סולנים) לקהל.

המנגינה מורכבת מארבעה מוטיבים קצרים, שכל אחד מהם מתאים לחצי טור ומסתיים בקדנצה ברורה על דרגות 5, 3, -2 ו-1 של הסולם המינורי הטבעי. לפיכך חוזרת המנגינה כל שני טורים. אף שהמקצב קבוע ומשתקף במשקל הפואטי (קצר, ארוך, ארוך, ארוך מאוד), כאשר סולנים מבצעים אותה המקצב נעשה חופשי יותר.

בגרסאות של חזנים מטורקיה ניכרת זיקה למקאם חוסייני ואף שימוש בסטיות מיקרוטונליות בדרגות 6 ו-2 המזכירות את כיוונו של המקאם. ניתן לשמוע זאת למשל בביצוע של הזמר הנודע חיים אפנדי.

עם זאת, ההטעמה והאינטרפרטציה משתנות בין קהילות, ויוצרות "תפיסות מקאמיות" שונות. אידלסון מתייחס לכך בהשוואות בין גרסאות ירושלמיות, סלוניקאיות וחלביות (אידלסון 1923: 48, מס' 258, 261, 264 ו282). דוגמה לכך מצויה בביצוע מבגדד המראה אינטונציה שונה לאותה תבנית בקהילה יהודית דוברת ערבית.

הטבלה הבאה (סרוסי 1988: 274) משווה חמש גרסאות של המנגינה באימפריה העותומאנית, ומשקפת את יציבותה לאורך זמן ומקום: וינה (בערך 1880), איזמיר (משה ויטאל, ארכיון הצליל של הספרייה הלאומית, 1963), בוקרשט (1910), סרייבו (בערך 1950), וירושלים (בערך 1910).

מנגינה זו של "לך אלי" נעשתה למעין "נושא מוזיקלי" של ליטורגיית הימים הנוראים (למשל לקדיש), ואף לפיוטים נוספים, למשל שיר ההבדלה בלאדינוNoche  de Alhad   (Al Dio alto con su gracia). שיר זה הוא פרפרזה לפיוט "במוצאי יום מנוחה" המיוחס לר' אברהם טולדו מהמאה ה-17 ונותר פופולרי ברחבי האימפריה העותומאנית (ראו הערות להקלטה של "לך אלי" בביצועו של חיים אפנדי).

 בהתחשב בפשטותה של מנגינת "לך אלי", אין זה מפתיע למצוא מנגינות דומות, בעולם המוזיקה היהודי-ספרדי והספרדי, המותאמות לפיוטים בעלי מבנה דומה. מנגינות בנות ארבעה מוטיבים עם תבנית קדנציאלית על 5, 3, -2, 1, נפוצות ברומנסרו הספרדי והיהודי-ספרדי, כפי שהובא אצל עציון ווייך-שחק (1988, 1993). גם הרומנסות, כמו "לך אלי", הן שירים בעלי שורות רבות של שני חצאי-טורים כל אחת, אחידות במשקל ספרותי ובחריזה, עם מנגינה בת ארבעה מוטיבים והדגם הקדנציאלי שהובא לעיל. תבנית זו ניכרת למשל בעיבוד פוליפוני מסוף המאה ה-15 לרומנסה "Tiempo es, ell escudero"  שבקנסיונרו דה פלאסיו (Barbieri 1890: 503, no. 333).

לך אלי תשוקתי: ביצוע מפתיע של חסידות סלונים

ב־20 בספטמבר 1988, ערב יום הכיפורים, הקליט יעקב מזור את הפיוט "לך אלי"  במהלך טיש של חסידי סלונים בירושלים. עצם הופעתו של פיוט ספרדי מובהק זה בלב קהילה חסידית מעוררת סקרנות ומצביעה על מפגש תרבותי מרתק. חסידות סלונים, שמקורה בבלארוס, ייחודית בכך שמייסדה, ר’ אברהם ויינברג, שלח ב-1873 את חסידיו (ובתוכם נכדיו) לארץ ישראל העותומאנית. הם התיישבו בטבריה, באו במגע עם הקהילה הספרדית המקומית הוותיקה ואימצו חלק ממנהגיה. למרות שרוב חסידי סלונים באירופה נספו בשואה, הצליחה החסידות להשתקם הודות לחסידיה שהתיישבו בארץ בעוד מועד.

הניגון של "לך אלי" בחסידות סלונים הוא ניגון דבקות, שיר רוחני ומדיטטיבי, כמעט מהפנט, המושר באיטיות רבה. המנגינה אינה יציבה ולעיתים זזה בצעדים מקרו-טונאליים ועולה בהדרגה לאורך השיר, תופעה המאפיינת את סגנון השירה הייחודי של חסידי סלונים. אף שהניגון שונה מאוד לכאורה מהמנגינה הספרדית, יש בו דמיון מפתיע אליו. כל הטקסט הארוך מושר באותה מנגינה חוזרת -דבר נדיר בניגונים חסידיים- ותבנית המקצב של הלחן הספרדי, קצר-ארוך-ארוך-ארוך יותר, עדיין מורגשת למרות המפעם האיטי והזורם. ההבדל העיקרי הוא בהוספת של פזמון של הברות חסרות משמעות, לה־לה־לה, האפייני לניגונים חסידיים, המופיע בין כל ארבע שורות והמחלק את הפיוט למעין בתים.

לך אלי תשוקתי: תחייתו בישראל

פיוט זה, בתוכנו העמוק והעוצמתי ובשפה העברית הצלולה, מצא את דרכו באופן טבעי לגל תחיית הפיוט בישראל. הוא בוצע בעיבודים חדשים במוזיקה הפופולרית הישראלית, דבר שתרם רבות להפצתו בקרב קהלים שאינם ספרדיים.

הזמר התימני יאיר גדסי הלחין מנגינה לפיוט, שהתפרסמה ב-1995 על ידי הזמר התימני ציון גולן, ולאחר מכן ב-2004 בידי יואב יצחק וחיים ישראל בעברית בהגייה תימנית -עד כדי כך שנחשבה בטעות למנגינה תימנית מסורתית. עם השנים, זכתה מנגינת גדסי לגרסאות כיסוי רבות בידי זמרי פופ ים-תיכוני והפכה למרכיב קבוע בהופעות בעונת הימים הנוראים.

ב-2007 הוציא מאיר בנאי את אלבומו "שמע קולי", שכלל לחנים חדשים לפיוטים או עיבודים מחודשים למנגינות מסורתיות. בין הפיוטים נכללו "שלום לבן דודי" ו"אל נורא עלילה", אך הפופולרי ביותר היה המנגינה החדשה שחיבר ל"לך אלי".

הופעתו של הפיוט "לך אלי" בחיי הציבור הישראלי לא החלה עם החייאתו והפיכתו לשיר פופולרי. זמן רב לפני כן הוא הושר בלוויות של רבנים ספרדיים חשובים, כאחד הפיוטים המעטים הידועים שהושרו בהקשר זה. החזן עזרא ברנע סיפר בזיכרונותיו כי ב-1955 שב אביו נרגש מהלוויה של הרב שבתאי חזקיהו, הרב הראשי הספרדי של ירושלים, שם הושר הפיוט "לך אלי", ובעקבות זאת ביקש שישירו אותו גם בלווייתו שלו.

לאחרונה קיבלה שירת "לך אלי" בהלוויה תפנית טרגית נוספת. בשלהי אוגוסט 2024 אורי דנינו וחמישה בני ערובה נוספים, שנחטפו ב-7 באוקטובר 2023, נרצחו בעזה לאחר עשרה חודשי שבי וגופותיהם הוחזרו לישראל לקבורה. אורי דנינו, חייל שבית גידולו ממשפחה ספרדית חרדית, נחטף בעת ניסיון להציל אחרים במתקפת הנובה. בהלווייתו סיפר אביו, הרב אלחנן דנינו, שכאשר אורי לא יכול היה להשתתף בתפילות יום הכיפורים ביקש הקלטה של חזן הקהילה יוסף אלחדד הכוללת את "לך אלי", ואז שר הרב דנינו עצמו את "לך אלי" במנגינה הספרדית-ירושלמית המסורתית של הפיוט. הפיוט מבטא את כיסופי הנפש לקרבת אלוהים, תוך הדגשת מסירות מוחלטת של גוף ונפש לבורא. מאחר והוא כולל ציטוטים מן הווידוי, הוא מתאים במיוחד בהקשר של הלוויה. יתרה מזו, הלוויתו של אורי דנינו התקיימה סמוך לתחילת חודש אלול, כך שהיה זה מתאים במיוחד לשיר את "לך אלי" בתקופה זו.

בשירת הפיוט בהלוויה מסגר הרב דנינו את מות בנו בשבי כמות של קדוש, וחיבר אותו למורשת מנהיגים ספרדיים מוערכים. ביום השנה הראשון למותו הוזמן הרב דנינו לטלוויזיה הישראלית לציין את היום בשירה מחודשת של הפיוט, הפעם בליווי תזמורת "פרקת אל-נור" הערבית-ישראלית. הוא אף הקליט גרסה של הפיוט לזכר בנו. ביצועים אלו לפיוט  "לך אלי" מסמלים הן את שבריריות חייו של היחיד והן את אמונתה האיתנה של הקהילה אל נוכח המציאות המורכבת של החברה הישראלית בת זמננו.