המרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית בירושלים אבל וכואב על לכתו של רבי מאיר אלעזר עטיה ז''ל בשבת זכור, 16 למרץ 2019, לאחר ארבע שנים של מחלה. תאריך פטירתו לא יכול היה להיות סמלי יותר מאשר בשבת זכור, המציינת את סיום עונת הבקשות על פי המסורת המרוקאית, שרבי עטיה ז''ל היה מחשובי מייצגיה בדור האחרון.
לרבי עטיה ולי היה קשר אישי ומקצועי עמוק שנמשך למעלה מארבעה עשורים. הוא היה עבורי מורה, שותף למחקר ודמות שעוררה בי הערכה גדולה וכבוד רב. ענווה עמוקה אפיינה את פעילויותיו הרבות כחוקר תורה, משורר, מבצע, מורה, ארכיונאי ועורך. ללא כל תמיכה מוסדית מאורגנת, רבי מאיר - כפי שהיה ידוע בקרב תלמידיו - תיחזק ושימר, כמעט לבדו וכנגד כל הסיכויים, את מסורת השירה היהודית-מרוקאית בישראל.
הוא היה דמות מגשרת; נולד וגדל בעיר רבת שבמרוקו אך בילה את רוב חייו בישראל, כאן גם קיבל את הסמכתו כרב. הוא הנציח מסורות שירה אך גם פעל רבות לשימורן של פרקטיקות ליטורגיות ספציפיות מקהילות יהודיות שונות במרוקו ועמד איתן מול לחץ הסטנדרטיזציה הספרדית-ישראלית. מלבד פועלו כחוקר, רבי עטיה היה ידוע כפייטן חשוב ביותר של יהדות מרוקו, וכך ייזכר לדורות. הוא היה מומחה בשירה דתית המושרת כחלק מהליטורגיה באירועים פרה-ליטורגיים וטקסים לציון שלבים שונים במעגל החיים דוגמת בריתות וחתונות.
רבי עטייה לא היה הפייטן הבולט ביותר במונחים של וירטואוזיות, אלא בעיקר בסגנון הופעותיו. אלה התאפיינו בדיוק מופלג והבנה של הקשרים וההבדלים שבין מסורות ערביות-מרוקאיות ויהודיות-מרוקאיות באשר למוסיקה האנדלוסית. זאת בנוסף לידע המעמיק שלו בשפה העברית ובפרשנות של שירה מקודשת. מעל הכל, יכולותיו כפדגוג אפשרו לו להוות את חוד החנית עבור מעבירי המסורת לדור החדש של זמרי הפיוטים מרוקאיים שצמח בישראל. במקרים רבים, רבי עטיה ז''ל נשא את הנטל העצום של העברת המסורת על בסיס התנדבותי, במרכזי קהילות ובתי כנסת ברחבי ישראל, כאשר הוא גומע מרחקים רבים על חשבונו הפרטי. לעיתים, הודעות על שיעוריו הועברו מפה לאוזן, ללא פרסום רשמי. פרוייקט ההקלטות המונומנטלי שלו מאמצע שנות ה-80', כלל 20 קלטות המשוות את כל רפרטואר הבקשות לפי המסורת העברית-אנדלוסית הדומיננטית מדרום מרוקו. הפרוייקט אשר נבנה על פי אוסף "שירי ידידות" (עריכה ראשונה מרקש, 1921), הפך לכלי פדגוגי מרכזי ביותר ולמשאב חשוב עבור מחקרים אתנומוסיקולוגיים. עשרים הקלטות זמינות כעת דרך ארכיון הצליל של הספרייה הלאומית של ישראל.
רבי עטיה ז''ל חצה את הגבולות שבין ''השדה'' לבין ה''אקדמיה'', שני הצדדים החמקניים של המחקר האתנומוסיקולוגי. הקשר האישי שלנו התבסס בתחילתו על שותפות: החל משיתוף מידע ומקורות וכלה באתגור יחסי הכוח שאפיינו את הפער שבין ''מגדל השן'' וה''מודיעים''. אחד מהישגיו המזהירים של רבי מאיר היה "מאיר השחר" (2 דיסקים, גבעת אולגה, 1995, 1023pp), האוסף המלא של הרפרטואר האנדלוסי-מרוקאי בעברית, אשר התאפשר בחלקו בזכות מחקרנו המשותף במכון לתצלומי כתבי-יד עבריים בספרייה הלאומית של ישראל. רבי עטיה ז''ל היה גם שותפי באוצרות של מוסיקה מקודשת של היהודים המרוקאיים שהוצא לאור בידי ראונדר רקורדס בשנת 2000: מהדורת הקלטות הסטוריות של יהדות מרוקו שהוקלטו בידי פול בולס ושכנו בספריית הקונגרס בארצות הברית.
אחת מהופעותיו הציבוריות האחרונות של רבי עטיה ז''ל התקיימה במסגרת פסטיבל העוד 2018, בתכנית שהוקדשה לזכרו של רבי דוד בוזגלו ז''ל והופקה בידי המרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית בירושלים. אף שניתן היה להבחין במצבו הגופני הירוד, רבי עטיה אישר מיד באדיבותו האופיינית את הצעתי להופיע באירוע. תוך התעקשותו התמידית לקרוא לי ''פרופסור אדווין', הוא פתח בענווה באמירה ש''אין לו מה להוסיף בפני הפייטנים המכובדים הנוכחים בקהל''. מיד לאחר מכן הרחיב על מחקרו פורץ הדרך שנמשך על פני עשורים והוקדש לאיסוף, עריכה ופיסוק של שירת רבי דוד בוזגלו, אותו פרסם במסגרת פרוייקט מונומנטלי נוסף בשם "שירי דודים השלם" (גבעת אולגה, 1987, 426pp).
הפאנל המלא מתוך פסטיבל העוד, בעברית (11.11.18)
מילים רבות עוד יש לומר על רבי עטיה ז''ל ועל תרומותיו. מאמר מפורט יותר על תרומותיו בהחלט מתוכנן לעתיד. עם זאת, נכון לרגע זה, בעוד אנו מתאבלים על לכתו בגיל צעיר יחסית, עלינו לחגוג את אישיותו הייחודית, אשר גישרה בפועל בין תרבות מוסלמית-ערבית ויהודית-ערבית ללא כל קלישאות מיותרות. ההכרה בעבודתו ברחבי מולדתו בידי לא אחר מאשר מלך מרוקו, מוחמד השישי, מהווה עדות לרלוונטיות של אמנותו ולחשיבותה מעבר לקהילה היהודית-מרוקאית. הסרט הדוקומנטרי הקצר שנעשה עליו (ר' למטה, בעברית), ביוזמת האתר ''הזמנה לפיוט", הוא רגע נוגע ללב של דמות אשר חסרונה, ללא צל של ספק, יורגש עד מאוד.
