דוד בייגלמן נולד ב-1887 באוסטרוויץ` שבפולין. הוא קיבל חינוך מוסיקלי מגיל צעיר ולמד לנגן בכלי נגינה שונים, בעיקר קלרינט וכינור. ב-1912 מונה למנהל התיאטרון היידי ע'ש יצחק זנברג. ב-1928, מונה למלחין הבית של התיאטרון היידי 'אררט' בלודז', בנוסף היה קשור לתיאטרון היידי 'עזאזל'. בחורף 1940, יחד עם 230,000 יהודים אחרים, הועבר לגטו לודז'. הגטו נאטם באופן רשמי ב-30 באפריל, 1940, ונשאר סגור עד לחיסולו הסופי ב-1944. בשנים הראשונות של המלחמה ושל חיי הגטו המשיכה הפעילות התרבותית. בהתאם לתנאים הקשים של החיים שם, פותחו צורות חדשות של הבעה מוסיקלית ותיאטרלית. זמרי היידיש וכותבי השירים מילאו את תפקיד ה'בדחן' (בדרן של טקסים יהודיים, בעיקר חתונות), ה'כליזמר' וה'משורר' (שוליית החזן). בתפקידים אלו הופיעו ברחוב, במקומות העבודה ובבתים. בנוסף, נערכו קונצרטים מקצועיים והצגות תיאטרון רבות בהיכל התרבות ובאולם הספורט אשר בגטו. בשנים הראשונות למלחמה, העלו התזמורת הסימפונית של הגטו, מקהלת הגטו ('הזמיר') והתיאטרון מופעים סדירים, רבים מהם בניצוחו ובניהולו של דוד בייגלמן. עבודתו בגטו כללה גם הלחנה לתיאטרון היידי ועיבודים מוסיקליים. היכל התרבות נסגר באופן רשמי בקיץ 1942. בסך הכול הופקו 85 מופעים בהיכל התרבות שמשכו למעלה משבעים אלף צופים. דוד בייגלמן נשלח לאושוויץ באוגוסט 1944.