42. לסעודה

אבלס למדה את השיר בגן הילדים. הגננת הייתה שרה אותו כאשר קראה לילדי הגן לארוחת עשר. גם הרצליה רז, ששימשה מורה בבית הספר "וייצמן" בנהריה בשנים 1942- 1948, סיפרה שנהגה לשיר את השיר כאשר קראה לתלמידיה לבוא לארוחת העשר. יעקב מזור זוכר שבגן הילדים שלו בירושלים דקלמו את השיר ולא שרו אותו. חשוב לציין כי עד היום שרים או מדקלמים את השיר בגני ילדים, לפני הארוחה בגן.

השיר התפרסם בספר השביעי של ה"גליונות" (קיפניס, תקצ"ח: 15). נוסח השורה לפני האחרונה הוא: "הארוחה מה חמודה" (מתחרז עם "סעודה").