22. והללויה

ההלל בנוי ברובו על שני צלילים פועמים, שמרווח סקונדה גדולה ביניהם. הזמרים עוברים מצליל פועם אחד לשני בהתאם לרצונם החופשי. אל הצלילים הפועמים מצטרפים שני הצלילים שמתחתם, כך שגם כאן המנעד הוא לרוב טטרקורד. הנוסחה המלודית מורכבת ממשפטים מוסיקליים המושרים על הצלילים הפועמים או קרוב אליהם. כל המשפטים מסתיימים בירידה ורק ההללויה האחרון מסתיים בעלייה. בני גילים שונים שרים בצליל הנוח להם, והתוצאה- שירה במרווחים מקבילים, מעין אורגנום (בהט 1995: 284).