יואל ולבה נולד בשפטיבקה, ווהלין (כיום אוקראינה). כילד התחנך בדרך הנורמטיבית הנפוצה במשפחות יהודיות עשירות ברוסיה - ראשית לימודי תורה בחדר ולאחר מכן לימודים כלליים עם מורים פרטיים. אביו, שלום ולבה, סוחר יהודי אמיד ששימש גם כגבאי, שמר על אורח חיים יהודי וקיווה כי בנו ימשיך את דרכו ויירש אותו בעסקיו.
התעניינותו של יואל הצעיר במוסיקה נדחתה על ידי אביו, אשר ראה לימודי מוסיקה וספרות כהשפעה זרה. אף שאמו עודדה את סקרנותו המוסיקלית, יואל נאלץ להתאמן בכינור בסודיות בעליית הגג, והאזין לנגינת אורגן בכנסייה. כניסתו הרשמית הראשונה לעולם המוסיקה הייתה כשהצטרף ללהקת מנדולינות ובללייקות שניגנה מוסיקת פולק.
סביבה חונקת זאת, ביחד עם אירועים קשים שהתרחשו באותה עת באוקראינה (מלחמת העולם הראשונה, פוגרומים והמהפכה הרוסית), הביאו את ולבה לידי החלטה להגר לארץ ישראל. בשנת 1920, במהלך העלייה השלישית, עלה ולבה לאוניה כחלק מקבוצה של תנועת החלוץ. במהלך ההפלגה הצטרף עם חבר ללהקת מנדולינות, מה שזיכה אותם באוכל נוסף בשבילם ובשביל הקבוצה.
לאחר הגעתו לארץ ישראל, הקבוצה נשלחה להקים יישוב חדש בשם 'הר כנרת' ליד אגם הכנרת. לאחר שנתיים של מאבק עם האדמה הקשה, הקבוצה עזבה בשל חוסר בפועלים ושירותים בסיסיים, והתפזרה בארץ. ולבה קנה אדמה בחדרה וניסה את כוחו בחקלאות. גם נסיון זה התגלה כלא מוצלח, ובשנת 1925 הוא עזב שוב, הפעם לתל אביב, שם החליט להפוך למוסיקאי.
נסיונו הראשון היה ארגון וניצוח להקות מנדולינות במקומות שונים. שתי דוגמאות הן להקת המנדולינות של חברת האוטובוסים 'המעביר' בתל אביב, ולהקת המנדולינות של הרצליה. הוא המשיך בעבודתו זאת עד לסוף שנות השלושים.
במהלך תקופה זאת גילה ולבה כי חינוכו המוסיקלי לוקה בחסר, וסיים תעודת גמר של תיכון. בשנת 1926 הגיע אביו לארץ ויחד הם קנו אדמה בתל אביב ובנו שם בית, אך אביו חזר במהרה לאוקראינה.
בשנת 1927 החל ולבה את לימודיו המוסיקליים עם הדסה ביריביס, תלמידה בקונסרבטוריון בית הלווים, אשר לימדה אותו קריאת תווים ופסנתר. הקונסרבטוריון נתן לביריביס ללמוד בחינם תמורת העברת שיעוריה לולבה אשר לא היה לו מספיק כסף לשלם על שיעוריו.
לאחר שסיים את לימודיו עם ביריביס, המשיך ולבה ללמוד עם מוסיקאים ישראליים מפורסמים, כמלחין אריך ולטר סטיינברג שעלה לארץ בשנת 1932.
בזמן זה החל ולבה להלחין - בשנת 1927 כתב את שירו הראשון, 'שיר השתיל'.
רבים משיריו יועדו להתאים לצרכי יישוב הציונות בארץ ישראל.
ולבה הלחין מנגינות להורה - ריקוד ישראלי - כדוגמת הורה מדורה (למילותיו של נתן אלתרמן), שירי רועים כדוגמת 'שה וגדי', ושאר שירים ציוניים.
לאחר תקופה זאת, שאף ולבה להעלות את רמתו המוסיקלית לרמה אקדמית, ולכן בשנת 1933 עזב לוינה ללמוד בקונסרבטוריון שם. בשל סיבות משפחתיות חזר לארץ ישראל, אך נסע שוב כדי לקבל תעודת אמן ב1937. כשסיים את לימודיו בוינה חזר לארץ והחל לעבוד בחינוך מוסיקלי.
הוא ארגן ולימד תזמורות ומקהלות במספר בתי ספר - אחד העם, השחר, החשמונאים, הירקון - ולימד במכללת לוינסקי להוראה.
עמדות אלו נתנו לו הזדמנות להשתמש בשירי הילדים שכתב, כדוגמת 'כד קטן' , 'בואו עננים' ועוד.
משנות הארבעים ואילך, בעקבות לימודי המוסיקה המתקדמים בוינה, החל להלחין יצירות מוסיקליות מלאות. יצירתו הראשונה בסוג זה של הלחנות הייתה שירי מוסיקה אמנותית, כביכול בניגוד לשירים העממיים בכתיבתו המוקדמת יותר. הוא המשיך בהלחנת מוסיקה קאמרית, סימפוניות, קנטטות ואורטוריה. קנטטת השבת שלו (1948), על בסיס שירו 'שבת', זכתה בפרס אנגל ב1955.
ניסן ספיבק, מתבסס על אמרתו של הרצל שמואלי, כתב כי סגנון ההלחנה של ולבה הוא ''ישראלי לחלוטין'', חף מכל פולקלור נכרי, אך עם שימוש במוסיקה קלאסית אירופאית. הוא (ספיבק) מוסיף כי אחד ממאפייני יצירת ולבה הוא השימוש באלמנטים של הגייה מסורתית - טעמי המקרא.
בשנת 1964 נסע ולבה בשנית לוינה, שם קיבל תואר דוקטור במוסיקולוגיה עבור מאמרו Der Gesang Israels und seine Quellen: ein Beitrag zur hebräischen Musikologie ( שירת ישראל ומקורותיה - תרומה למוסיקולוגיה היהודית), מאמר שפורסם כספר בשנת 1975.
יואל ולבה נפטר בשנת 1982.
מקורות:
ספיבק, ניסן. 'יואל ולבה - הורה מדורה', רוקדים.
יפתח-ולבה, איילה. 'יואל ולבה - ביוגרפיה', זמרשת.
לביוגרפיה, הקלטות ודוגמאות תווים באתר זמרשת, לחץ כאן . (עברית)
