מרדכי סתר (נובורוסיסק 1916 - תל אביב 1994, היגר בשנת 1926) קיבל את פרס ישראל בשנת 1965 עבור תיקון חצות: אורטוריה לטנור, שלוש מקהלות ותזמורת, המתארת את גאולת העם היהודי. האורטוריה נחשבת כבר מאז בכורתה בשנת 1961 ליצירת מופת (מאסטרפיס) ישראלית. ''תיקון חצות'', המבוצעת באירועים חגיגיים, נבחרה לסיים את הפסטיבל המוסיקלי הישראלי הראשון (ספטמבר 1998, מה שהפך לפסטיבל שנתי מאז). יצירה זו אף נבחרה עבור תכניית פסטיבל המילניום של התזמורת הפילהרמונית הישראלית (ינואר 2000, יחד עם הסימפוניה התשיעית של בטהובן והמיסה בסי מינור של באך)
כצעיר ביותר מדור המייסדים, סתר היגר מרוסיה כילד בן עשר, ובגיל 16 נסע להמשיך את לימודי המוסיקה שלו באירופה (פריס, 1932-1937, למד עם נדיה בולאנז'ה ופנינה זלצמן). כמו עמיתיו מאותו הדור, סתר רכש את חינוכו המוסיקלי המעצב באירופה, וכבר הפך משפיע בארץ ישראל בשנות הארבעים. שלא כמו האבות המייסדים האחרים של מוסיקה אמנותית ישראלית, סתר בילה שש שנים מנערותו בארץ ישראל, ולמד לשלוט בעברית כשפת אם, כך שהייתה טובה בהרבה מאלו של הקולגות שלו - יתרון שניכר ביצירותיו הקוליות.
מרדכי סתר לימד בקונסרבטוריון ובאקדמיה למוסיקה בתל אביב (כיום מקשור לאוניברסיטת תל אביב) משנת 1951 עד לפרישתו בשנת 1985. כאדם צנוע, הוא דחה כל תפקיד ארגוני, ומשנות השישים המאוחרות גם סירב ללמד הלחנה ודחה מינויים. בהתמקדות על הלחנה בלבד, זכה להערצה נדירה בין עמיתיו המלחינים.
יצירותיו של סתר מהתקופה המוקדמת ותקופת הביניים שלו (1940-1968) חולקות מאפיינים עם חבריו עדן פרטוש ואלכסנדר בוסקוביץ'. רבות מהן מבוססות על מנגינות או מוטיבים הלקוחים ממסורות מזרחיות. עם זאת, שלא כמו רוב המלחינים באותה תקופה, סתר העדיף להשתמש במנגינות ליטורגיות מאשר מנגינות עממיות (בשל כך הוא לא עבד עם ברכה צפירה). יתר על כן, המרקמים בהם הלחין הם לרוב פוליפוניים והטרופוניים מאשר הומופונים (בעקבות לימודיו אצל נדיה בולאנז'ה, שהדגישה פוליפוניות רנסאנס).
הקריירה של סתר החלה עם מוסיקה ווקאלית בעיקר, כדוגמת מוטט (מקהלה, 1939-40/1951), והוא הפך ידוע מאז הבכורה של קנטטת השבת שלו (1940) שנכתבה בגיל 24, שגם היא הפכה לאבן פינה ברפרטואר הישראלי. בשנות החמישים כתב בעיקר מוסיקה קאמרית, ביניהן סונטה (שני כינורות, 1951-2), יצירה שבוצעה לעיתים קרובות, ריצ'רקר (מיתרים, 1953-6), קינה (פסנתר וכינור, 1954). יצירותיו התזמורתיות נכתבו בין השנים 1957 - 1968, וביניהן ווריאציות (1959-1960); חמש ווריאציות לתיקון חצות (1957-1961); ובלט שהוזמן עבור החברה של מרתה גרהם האגדית, כדוגמת האגדה של יהודית (1964) וירושלים, סימפוניה למקהלה ולתזמורת (1966)
מרדכי סתר כתב 46 יצירות בתקופה המאוחרת שלו (1970-1987), כמעט חצי מסך יצירותיו. לאחר ההגעה לשיא תהילתו בעקבות ההצלחה של ''תיקון חצות'', הוא פנה למוסיקה קאמרית מופנמת, אניגמטית וקוהרנטית במיוחד (שנות השבעים), ובשנות השמונים בעיקר מוסיקה לפסנתר. ביצירות אלו הוא הוסיף לפתח את השימוש של המודוסים המקוריים שהוא המציא עבור ''תיקון חצות'' ו''ירושלים''. הוא יצר לאורך עשורים אלו 33 מודוסים דיאטוניים, אשר שימשו כליבה עבור 35 מתוך 46 יצירותיו המאוחרות. כל אחד מהמודוסים כולל צרוף הנע בין 12-25 צלילים, אשר יוצרים הרמוניה א-טונלית ייחודית לסתר.
מבין יצירותיו המאוחרות: יאנוס (פסנתר, 1972), מרווחים (1973), קונצ'רטנטה סוערת (רביעיית פסנתר ראשונה, 1973/1981), ארבע רביעיות מיתרים (1975-7), ויצירות הפסנתר האחרונות שלו כדוגמת ניגודים מאוחדים הסוערת (1984) ונוכחות הספיריטואלית (1986), וכן ניגודים (1987), שכמו ''יאנוס'', מסכמת את יצירותיו.
(* התמונה לקוחה מויקיפדיה. צולם על ידי יעקב הולנדר)
