דוד נובקובסקי נולד במלין, רוסיה (ליד קייב). הוא עזב את הבית בגיל מוקדם ועבר לברדיצ'ב, שם נשכר כנער מקהלה עבור מקהלת בית הכנסת המקומי. במהלך שהותו בברדיצ'ב, למד הרמוניה וקונטרפונקט וכן מסורת חזנות מחזנים ידועים - ירוחם הקטן וספיצברג.
בשנת 1869 הוצעה לו משרה כמנהל מקהלה ועוזר לחזן ניסן בלומנטל בבית הכנסת ברודי באודסה. נובקובסקי הושפע עמוקות מהשימוש הכבד של בלומנטל בניב גרמני ובאימוץ קלאסיקות גרמניות לתפילת בית הכנסת.
נסיונו של נובקובסקי בניצוח על המקהלה בברודי לימד אותו רבות על עיבודים קוליים והלחנות למקהלה. כפרוייקט צד, הוא ארגן והפיק קונצרטים ציבוריים מצליחים רבים של הלחנותיו למוסיקה ליטורגית ופרה-ליטורגית עם ליווי כלי. בעקבות הפרוייקט השתנה סגנון הלחנתו; הוא החל ליצוק מחוות ומוטיבים מעולם החזנות אל יצירותיו הפולפוניות - גישה ייחודית אשר תאפיין את הלחנותיו המאוחרות יותר.
בשנת 1859, פנחס מינקובסקי החליף את בלומנטל כחזן הראשי של בית הכנסת ברודי. שלא כבלומנטל, מינקובסקי תמך מאוד בסגנון משלב זה של נובקובסקי, והחל להציג את הלחנותיו בתפילה.
מלבד עבודתו בבית הכנסת ברודי, נובקובסקי גם לימוד מוסיקה במספר בתי ספר למוסיקה מקומיים, ולאחר מכן הפך לפרופסור לתאוריה והרמוניה בקונסרבטוריון 'האנשים' באודסה.
אודסה הייתה אחת מהמרכזים הגדולים של תנועת ההשכלה, ולפיכך דויד נובקובסקי היה חלק מהמעגל בעלי ההשפעה של אינטלקטואלים יהודיים, כדוגמת שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, אחד העם, לאון פינסקר ושלום עליכם.
בסוף המאה התשע עשרה, הפך נובקובסקי פעיל ב''אודסה קומט'' (ועדת אודסה), קבוצה פוליטית של אינטלקטואלים שתמכו בתנועה הציונית של הרצל. בעקבות מעורבותו בקבוצה, מונה נובקובסקי להלחין את המוסיקה לשירו של נפתלי הרץ אימבר ''תקוותנו'', עבור הוועידה הציונית החמישית. גרסתו לשיר הוחלפה לאחר מכן בנעימה העממית הפופולרית שהיא היום המנגינה להמנון מדינת ישראל כפי שאנו מכירים כיום.
שני כרכים של יצירות נובקובסקי פורסמו במהלך חייו בשם ''שירי דויד''. אחד מהם כלל מוסיקה מקורית לערב שבת והשני לתפילת נעילה הסוגרת את יום כיפור.
דויד נובקובסקי השאיר אחריו מאות הלחנות אחרות בכתבי יד, אשר חזנים ומנהלי מקהלה רבים ממשיכים להשתמש בהם עד היום.
למידע מפורט אודות תנועת ההשכלה שנובקובסקי היה חלק ממנה, לחץ כאן (אתר הספרייה הוירטואלית היהודית)
