'קדושה' היא תפילת מענה המהווה חלק מן הברכה השלישית של חזרת הש'ץ ונאמרת על ידי החזן והקהילה. המילה 'קדוש' מהווה את עיקר הברכה, ומכאן שמה, קדושה. חלקה המרכזי של הקדושה מבוסס על שלושה פסוקים מהתנ'ך: מתוך נבואות ישעיהו ויחזקאל וספר תהילים:
'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' (ישעיהו ו ג)
'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ' (יחזקאל ג יב)
'יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ' (מזמור קמו י)
בתחילת האלף השני, מבחר פסוקים נוספו לשלושת פסוקים אלו. חלק מהתוספות אומצו על ידי כל הקהילות היהודיות, ואחרות על ידי חלקן.
אף כי התפילה מוזכרת בתלמוד, הטקסט עצמו איננו מצוטט שם. ייתכן והדבר נובע מכך שהטקסט הבסיסי נקבע כבר בתקופת התנאים, אם לא מוקדם יותר, ועל כן האמוראים לא ראו הכרח לחזור עליו. נתורנאי גאון (שחי במחצית השנייה של המאה התשיעית) התנגד לשינויים בטקסט הקדושה, מלבד אלו שנקבעו בידי חכמי המשנה והתלמוד.
ישנם שלושה סוגי פתיחה לקדושה:
1. 'נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִּישְׁךָ כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹדֶשׁ כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ'. פתיחה זו נשתמרה בנוסחי ספרד, איטליה, פרס ותימן. היא מבוססת על ישעיהו כא כג, ומשתמשים בה בשחרית ומנחה של ימי חול, שבתות ומועדים. בנוסח אשכנז ומצרים היא נאמרת בתפילת מוסף (ראו דוגמה מס' 1).
2. 'כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה, עִם עַמְּךָ יִשרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה, יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ כַּדָּבָר הֶאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ..'. ספרדים, איטלקים, רומנים, תימנים וחסידים משתמשים בפתיחה זו לברכת הקדושה של תפילת מוסף (ראו דוגמא מס' 2).
3. 'נקדש את שמך בעולם..' פותח את הקדושות בנוסח אשכנז בתפילות שחרית ומנחה בימי חול, ואת תפילת מנחה בשבתות וחגים.
גם החלק העיקרי של קדושה עבר שינויים ותוספות. התוספת החשובה ביותר היא 'שמע ישראל' לקדושה כאשר היא מהווה חלק מתפילת המוסף. מקורה של תוספת זו במאה השישית לספירה. בתקופה זו של האימפריה הביזנטית, הקהילות היהודיות נרדפו ונאסר עליהן לקרוא את שמע ישראל בבית הכנסת. הפתרון לצו זה היה 'להחביא' את שמע ישראל בקדושה. על פי הרמב'ן ובעקבותיו גם בנוסח תימן, אין לומר 'שמע' בזמן הקדושה. שאר הנוסחים שמרו על מנהג זה.
מבחינה מוסיקלית, לקדושה איך מנגינה ייחודית. אולם בנוסח אשכנז של מזרח אירופה למשל, קיימת נטייה לבצע את הקדושה הראשונה בטונליות מינורית ואת השנייה במז'ורית. בנוסף, בימים נוראים, הקדושה מושרת בניגון של 'שמע ישראל' ו'הכוהנים'.
באופן כללי, ה'קדושה' נתונה לשיקול דעתו של החזן או המלחין של בית הכנסת, אשר לרוב יבחר מנגינה חגיגית ורצינית המותאמת לטקסט. ספרי עזר מוקדמים לחזנים מכילים שלל דוגמאות מוסיקליות מעוטרות למילה 'נעריצך', בהן החזן יכול להיעזר בעת אמירת ה'קדושה'.
סלומונה רוסי הלחין 'קדושה' לארבעה קולות, הנמצאת בספרו 'השירים אשר לשלמה' (1622). רוסי הלחין את המוסיקה על פי הקדושה של הספרדים (ראו פתיח מס' 2). לחן זה עודכן מאוחר יותר על-ידי שמואל נמבורג בתוספות שלו על 'השירים אשר לשלמה' (1877), על מנת להתאימה לקדושה בנוסחה האשכנזי (ראו פתיח מס' 1).
