פורים, פורים, פורים לנו

פיוטים מעטים יחסית חוברו לחג הפורים, והפיוט "פּוּרִים פּוּרִים פּוּרִים לָנוּ" הוא בין הנפוצים שבהם. השיר חובר על ידי הפייטן ר' יוסף שלום גאלייגו שנולד בסלוניקי בשליש האחרון של המאה ה-16. גאלייגו הוזמן סביב שנת 1614 על ידי הקהילה היהודית הפורטוגאלית באמסטרדם כדי לשמש בה כחזן. בעיר זו הוא הנחיל את החזנות הספרדית של עיר הולדתו, ובשנת 1628 פרסם קובץ פיוטים בשם "אמרי נועם" (משלי טז, 24) אשר זכה לתפוצה גדולה ותרם רבות בהפצת הפיוט הספרדי מארץ ישראל, מתורכיה ומסלוניקי במערב אירופה ובצפון אפריקה. דרך קובץ זה, למשל, נודעו במערב שירי רבי ישראל נג'ארה ובני חוגו אשר עוד היו בחזקת "אסכולה חדשה".

פיוט עממי זה בנוי במבנה מרובע עם חריזה  של אאאת בבבת גגגת וכו', כש'ת' הוא פסוק מקראי החורז ב'נוּ', המבשר את בואו של הרפרן הפותח את השיר אשר המשכו חוזר בין כל הבתים. הפיוט מגולל את סיפור הגזירה שהוטלה על היהודים ואת ההצלה שלהם בימי מרדכי ואסתר ומודגשת בו השמחה על הנס. חשוב לציין שתוכנו ומתכונתו הספרותית נפוצים מאד גם בשירי פורים בשפה הספרדית-יהודית (לדינו). לא מן הנמנע שברקע לשירו של ר' יוסף שלום נמצא הנדבך הספרדי שהביא מעיר הולדתו, סלוניקי.

לחנים רבים הותאמו לפיוט הזה בקהילות יהודי ספרד במזרח אגן הים התיכון במזרח אסיה ובצפון אפריקה. אחת המנגינות הנפוצות כיום היא הנשמעת בהקלטה זו מפי החזן הבוכרי הגדול עזרא מלקוב המתגורר בעיר ניו יורק. לחן זה מוכר גם בירושלים והוא תועד על ידי א"צ אידלסון מפי יהודי בוכרה הירושלמיים בראשית המאה ה-20 ופרסם אותו בכרך השלישי של "אוצר נגינות ישראל" המוקדש למסורות פרס בוכרה ודגסטאן (1922).