"יונה בין חגוי סלע" (ליברטו מאת ש"ח ירק)

טקס מוסיקאלי לחמשה קולות, מקהלה ותזמורת מאת מלחינים עלומי-שם

בהשפעת תנועת המקובלים מצפת, במהלך המאה ה-16 נוהג התפילה בשעות הלילה ולפני עלות השחר ("התיקונים"). אירועים אלה נתקיימו בהזדמנויות שונות במשך השנה, ובכלל זה ליל הושענא רבה, הוא המועד האחרון להמתקת דינו של האדם לפני הקדוש ברוך הוא, המכונה באיטליה "יום החותם הגדול". בלילה הזה מצטיינת התפילה לגאולת ישראל ולבניין ירושלים בלהט מיוחד. במאות ה-17 וה-18, בייחוד באיטליה, היה ליל השימורים של הושענא רבה אחת ההזדמנויות החשובות ביותר לביצוע של יצירות מוסיקה אמנותיות. אירועים כאלה טופחו בעיקר בידי חבורות כמו אלה שהשתייכו לתנועת "השומרים" לבוקר", או חבורות בעלות כינויים דומים. בשנות השלושים של המאה ה-18 התקיימו בליל הושענא רבה אירועים מוסיקליים בהיקף ניכר בקהילה האשכנזית ("טדסקי") שבקסאלי מונפראטו, ככל הנראה במסגרת חבורה מקומית בשם "זריזים". המקור המוקדם ביותר שנתגלה עד כה, הקשור לאירועים אלה, הוא הפרטיטורה של הטקס משנת 1732.

בקסאלי מונפראטו עיר באזור פיימנוטה (צפון איטליה), היתה קהילה יהודית החל מהמאה ה-15. לאחר תקופת שלטון ארוכה של דוכסות גונזאגה ממנטובה (1536- 1708) עברה קסאלי מונפראטו לחסות דוכסות בית סאבויה (1709). במאה ה-18 מנתה האוכלוסיה היהודית בעיר כ-500 עד 700 נפשות. בית הכנסת המפואר (נבנה בשנת 1595), אשר בו נערכו הטקסים המוסיקליים, הוא מהגדולים שבבתי הכנסת העתיקים באיטליה. האירוע המוסיקלי של שנת 1732 חל בעיצומה של תקופה סוערת אשר בה ניסתה המנהיגות היהודית למנוע את מימוש האיום של הקמת גטו ליהודים בעיר זו. מקור המידע העיקר בעניין האירועים המוסיקליים בקהילה היהודית בקסאלי מונפראטו בתקופה זהו, הוא כתב-היד השמור בספרייה הלאומית (שמה הקודם: ספרית המדינה על שם לנין) שבמוסקבה (כ"י גינצבורג 807). כתב היד, אשר נתגלה בשנת 1964 על ידי מר משה גורלי, מכיל שלוש פרטיטורות לטקסים מוסיקליים בהושענא רבה בשנים תצ"ג (1732), תצ"ד (1733), תצ"ו (1735). פרט לכתבי היד המוסיקליים הללו נשתמרו בכתבי יד נוספים ובמקורות מודפסים, הליברטי של הקנטטות שבוצעו במהלך טקסים אלה, וכן עדויות טקסטואליות נוספות.

לכל אחד מהטקסים האלה שני חלקים. חלק א הוא סדרה של קטעים לתזמורת וקטעים לזמרת טקסטים ליטורגיים, והוא מעין מבוא לחלק ב אשר הוא החלד העיקרי של הטקס: קנטטה (1735) או קנטטה-מעין-אורטוריו (1732, 1733) אשר הליברטו שלה נכתב במיוחד לטקס המוסיקלי של אותה שנה.

מחבר הליברטי של 1732 ו-1733 הוא ש"ח ירק. שמות המלחינים אינם ידועים. יוזם הטקסים היה יוסף חיים קציגין, אשר הזמין את הליברטי והשתתף בביצוע כמנצח וכנגן צ'מבלו. שתיים מתוך הסימפוניות-פתיחות זוהו ברפרטואר האיטלקי מהתקופה: הסימפוניה-פתיחה בסול מז'ור של שנת 1732 מיוחסת במקורות אחרים להאסה, הנדל או ויוולדי; הסימפוניה-פתיחה בסול מז'ור של שנת 1733 זוהתה שיצירה מפרי עטו של אנטוניו בריוסקי. בדיקת היחס בין המנגינות הליטורגיות של חלק א לבין הרפרטואר של יהודי אשכנז באיטליה העלתה שהממצא המעניין ביותר מתייחס ל"זמירות (תהלים יג: ו) בניגון שופט" מן הטקס של שנת 1732. רישום זה מייצג את הגירסה המוקדמת השנייה של הלחן האשכנזי המסורתי לפיוט "שופט כל הארץ" לימים הנוראים.