14. Sebhatat-‘Amlake lǝkʷelu manfas

זוהי תפילת אבל על המתים, הנאמרת בהלוויות ובטקס Tāzkar. היא מתחילה באזכור כמה מתארי אלוהים (בפרפראזה על דברים י, יז- יח). הרעיון הבא, ולפיו אלוהים מביא מוות על כל ברואיו, נמשך בהדהוד של תהילים נו. החלק השני של התפילה קובע שאלוהים הוא נצחי, ושהמתפללים אליו מכירים בנצחיותו. אלוהים הוא השולט בעולם, הוא מולך בשבתו על כס מלכותו הקדוש בשמים. בהמשך אלוהים פונה לחנוך. מעשיו של כל אדם נכתבים על ספר הדין אחרי שנשקלו על ידי אלוהים. כל אדם יישפט ביום הדין על פי מעשיו.

חלקה הראשון של התפילה הוא בסגנון מענה. אחריו בא חלק סולו ארוך, תופעה נדירה בליטורגיה של ביתא ישראל. נסיבות האבל של התפילה מוסיפות עומק רגשי לביצועי הסולן.