5. Watǝtfesāḥ Bəba`ǝleka

קטע זה ייחודי ל-Bā’alā Maṣalat. הוא מבוסס על דברים טז, יד, ומזכיר את החובה לשמוח בחג. עלינו לשמוח לא רק עם בני ביתנו אלא גם עם הנצרכים המתגוררים מחוצה לו. בסוף הטקסט מוזכר שמעון, האמור לברך את ישראל. על אף שהחג הספציפי שבו תפילה זו אמורה להיאמר מוזכר בטקסט, אין התפילה כוללת משפטי ציווי המבוססים על ספר ויקרא, כאלה המאפיינת בדרך כלל את תפילות ביתא ישראל הקשורות ללוח הליטורגי. על כן, ניתן לראות את ההתייחסות לדברים טז, יד כהצדקה עקיפה לקיום החג. למעשה, לא חגגו את סוכות על פי המסורת הרבנית. רק אחרי שביתא ישראל נפגשו עם המלומד ז'ק  פאילוביץ' אחרי 1904 הם החלו לכלול את הסוכה ואת ארבעת המינים בחגיגות ה-Bā’alā Matsalat שלהם.

הקטע בנוי בתבנית המיולה (א- א- אב/ א- א- אב) והוא מלווה בריקוד. כשהסולן, נוהג לדלג בשיטתיות על הפעמה האחרונה כששירתו חופפת לתפקיד המקהלה, אינו מבצע את החפיפה, החלוקה למשפטים נעה בין 24 ל-30 פעמות לכל המיולה.