23. ניגון ואלס ל"כי אנו עמך"

^{מקהלת חסידי גור בניצוחו של המלחין אריה גולדקנופף, הקלטה עצמית, ירושלים, ספטמבר 1976}

מייסד חסידות גור, ר' יצחק מאיר אלתר (1799- 1866) בעל "חידושי הרי"ם", פירש את הפסוק "שירו לה' שיר חדש" (תהלים קמט: 1) כציווי עליון לשיר מדי שנה ניגונים חדשים עם אותם הטקסטים. תחילה נהגו חזנים ו"מנגנים" להביא לחצרו ניגונים חדשים ממקורות שונים, ולהתאימם לפיוטים ולקטעי תפילה. כאשר נמצאו בהם כאלה שבעצמם הלחינו ניגונים, עודד אותם הרבי להמשיך בכך. בהדרגה נתמסד הנוהג שמדי שנה בשנה, לקראת ראש השנה ולקראת חג השבועות, מחברים ניגונים חדשים לשבעה-עשר טקסטים מתפילות שבת, הימים הנוראים וחג השבועות, ומשמיעים אותם לראשונה ברבים בבית הכנסת בשעת התפילה.

כדי שהניגונים יישמעו באוזני כל הציבור, קבעו שטובי ה"מנגנים" וה"משוררים" יתקבצו למקהלה ("קאפעליע"), שתלמד את הניגונים בעוד מועד ותהיה מסוגלת לבצעם כהלכה. לפני מלחמת העולם השנייה  נודעו כמה בעלי תפילה ו"מנגנים"" כמספקי הניגונים. אחד מהם היה יעקב תלמוד (1883- 1963) שמילדותו השתתף ב"קאפעליע" של גור. אחרי עליית היטלר לשלטון, החלו חסידי גור לעלות ארצה במצוות הרבי, ר' אברהם מרדכי אלתר (1866- 1948). בין העולים באמצע שנות השלושים היה יעקב תלמוד שכבר נודע כמלחין חשוב, ועד מהרה היה הוא המלחין הרשמי של החצר והמנצח הראשי על המקהלה (ראה: מלחין לבית גור, עמ' 10- 11, 102, 117). אחרי מותו מילא את מקומו אריה גולדקנופף (1925- 1988). תלמוד שאף לבטא באמצעות המוסיקה את תוכנו של הטקסט המולחן, וגולדקנופף המשיך בדרכו. לפי תפיסתם הוואלס הוא סוג הניגון המתאים ביותר ל"כי אנו עמך", בהיותו מבטא כראוי "שמחה של אמונה" בייחודו של עם ישראל כעם הנבחר.