16. ניגון תחיית המתים/ דוינה

ככל דוינה טיפוסית, הניגון הזה מורכב משני לחנים. הראשון, הרצ'יטטיבי, הוא ואריאנט מפותח, ארצישראלי, של דוינה שנתפרסמה בכתובים ובתקליטי 78. הלחן השני, בסגנון של הורה רומנית מהירה, מוכר אף הוא מהפרסומים ומכונה לעתים בשם צושפיל. לפנים, הכליזמרים ניגנו את הדוינה בסעודת החתונה. ובמירון, לצלילי הלחן הראשון היו רקדני מירון "רוקדים" בישיבה או בשכיבה, ולצלילי ההורה קמו ורקדו בסגנון הסולני החסידי הרגיל. ליצני מירון כינוהו בשם "ניגון תחיית המתים", וכינוי זה היה לשמו הרשמי. לימים צירפו אליו הרקדנים את ניגון ה"ברוגז טאנץ" (ריקוד חתונה מזרח אירופי שרקדו שתי נשם, שתי ילדות או שני ילדים), לשם ביצוע ריקוד פנטומימה בחתונה החסידית. הניגון הזה לא היה חלק מהרפרטואר שהיה נהוג לנגן באירוע שליד קברו של ר' יוחנן הסנדלר, עד שמוסא הביאו לשם בשנת 1973, שכן בעיניו הוא התאים לאירוע הזה. הגרסה של מוסא מבוססת על הגרסה של סגל תוך שינויים בעיטורים ובמבנה הלחן הראשון.

ל"ג בעומר במירון, ליד קבר ר' יוחנן הסנדלר, 20.5.73. מקליט: יעקב מזור.