14. שני ניגוני מירון

א. יא זן/ היוזן (מס' 56)

ב. ניגון אלשטיין/ ר' מאיר אומר (מס' 51)

לשני הניגונים מבנה אופייני למוסיקה הכלית של הכליזמרים, א-ב-ג. קטע א של הניגון הראשון, יא זן, מבוסס על שיר אהבה תורכי-ערבי שהושמע במועדוני לילה ובסרטים ערביים ותורכיים. הקטעים הבאים שאינם במקור הערבי הם תוספת של הכליזמרים, והם דוגמה אופיינית ליצירתיות שלהם. הכותר "החסידי" של הניגון ("היוזן") הוא שיבוש של מילות הפתיחה של השיר בערבית. מנגנים אותו במירון, ובחתונות הוא משולב במחרוזות המלוות את ריקודי ההורה. הניגון השני נמנה על ניגוני מירון העתיקים. הוא נקרא על שם הסוחר אברהם אלשטיין מבירות, עולה רגל קבוע במירון, שנהג לרקוד לצליליו של הניגון הזה. ר' מאיר כהן, משגיח וחבר הנהלה בישיבת "תורה ויראה" בירושלים, התאים לו, בשנות הארבעים, את הטקסט "ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו" (אבות, פרק ו, משנה א) ומשם נפוץ ה"שיר" בחדר הירושלמי. ל"ניגון אלשטיין" יש פתיחה מדודה, קטע אמצעי רצ'יטטיבי, וסיום במקצב ריקודי. ייחודו של הניגון במודליות, היוצאת דופן ברפרטואר הכליזמרים, אך מצויה בשירים תורכיים מראשית המאה והמוגאם האזירי ביאתי-איספאהאן במוסיקה הכלית של היהודים ההרריים שבקווקאז המזרחית. הרקדנים במירון התאימו לקטע השני, ולעתים גם לראשון, כוריאוגרפיה זו: הם היו מניעים את ידיהם ורגליהם לקצב המנגינה בעמידהה, בישיבה, ואפילו בשכיבה, ולצלילי הקטע המסיים היו קמים ורוקדים במעגל.

ל"ג בעומר במירון, ההדלקה, חצר קבר רשב"י, 5.5.69. המקליטים: אנדרה היידו ויעקב מזור.