שלמה רוזובסקי, בנו של החזן החשוב ברוך לייב רוזובסקי, נולד בריגה בשנת 1878. לאחר השלמת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת קייב, המשיך ללימודי מוסיקה בקונסרבטוריון המלכותי בסנט פטרבורג, תחת המורים רימסקי-קורסקוב, גלאזונוב וליאדוב, וניצוח עם ניקיש בקונסרבטוריון לייפציג. הוא עזר לייסד את החברה למוסיקה עממית יהודית בסנט פטרבורג בשנת 1908, ושימש כמנהל המוסיקלי של הYiddishArtTheater (תאטרון האמנות היהודית)
בשנת 1920, חזר רוזובסקי לריגה שם עבד כמבקר מוסיקה, מנהל תאטרון וייסד את הקונסרבטוריון למוסיקה היהודי הראשון. רוזובסקי היגר לארץ ישראל בשנת 1925 והחל לעבוד כמלחין למוסיקת רקע עבור התאטרון העברי אוהל. יחד עם הקולגות דוד שור ודוד מירנברג ייסד רוזובסקי את ''חברת מוסיקה הגנים'' בנסיון להמשיך את העבודה של החברה הסנט פטרבורגית למוסיקה יהודית גם בארץ. בסביבות אותו זמן רוזובסקי החל לעבוד בנוסף גם על מחקרו המשפיע בשדה טעמי המקרא התנכ''יים. רוזובסקי קיבל גם משרת הוראה בקונסרבטוריון הפלשתיני למוסיקה בירושלים (כיום האקדמיה למוסיקה רובין) שם הציג קורסים חדשים השייכים למחקרו על טעמי המקרא בתנ''ך. בשנת 1931, רוזובסקי עזר לייסד את מכון אמריקה-פלשתין למדעי המוסיקה (ידוע כמיילאם), ארגון שהוקדש לתמיכה במחקרים מוסיקליים בשתי הארצות.
שלמה רוזובסקי עבד יחד עם המוסיקאים והחוקרים יוסף אחרון, לזאר סמינסקי, יעקב וינברג ויוסף יאסר במטרה לקדם פרויקטים חדשים בחקר מוסיקה יהודית. בשנת 1947, עבר רוזובסקי לניו יורק כדי לקבל משרת הוראה בבית הספר החדש לחקר חברתי, והצטרף מאוחר יותר לפקולטה של בית המדרש לרבנים באמריקה (הסמינר התאולוגי היהודי), שם הפך לדמות מפתח במחקר המוסיקולוגי של טעמי המקרא.
יצירתו רבת ההשפעה של רוזובסקי, טעמי המקרא של התנ''ך: חמשת הספרים של משה פורסמה בשנת 1957, ונתנה תאוריה אנליטית לטעמי המקרא התנכיי''ם המבוססת על מחקרו את המסורת הישראלית-ליטאית. העבודה העצומה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים: הראשון מגדיר את התפקיד הבסיסי של 28 סימני המקרא, השני כולל את תוצאות עבודת השדה בתיווי מוסיקלי, והשלישי מתאר את התאוריה המקורית של רוזובסקי על חוקי ההטמעה (איך טעמי המקרא צורפו) ואנליזה של בסיסם הסקלרי של טעמי המקרא של שבת.
