שלום סקונדה

מלחין
1894–1977
 
שלום סקונדה נולד ב23 לאוגוסט 1984 באלכסנדריה, עיר קטנה במחוז חרסון, להורים אברהם ואנה סקונדה. הוא היה השישי מבין תשעה ילדים שנולדו למשפחת סקונדה. בשנת 1896 משפחת סקונדה עברה למיקולאייב, עיר נמל עם אוכלוסייה של כ175,000 איש, הממוקמת בחיבור בין נהר הבוג המערבי לים השחור. אברהם סקונדה ובניו פרנסו את המשפחה כחרשי ברזל, דרך הרווחים ממכירת מיטות ברזל לחנויות רהיטים מקומיות. בגיל שבע שלום הוזמן להצטרף למקהלה של בית הכנסת הגדול במיקולאייב תחת הדרכתו של מנהל המקהלה מסייה קוריץ'. 
הגל הגדול השני של פוגרומים כנגד יהדות רוסיה ארך בין השנים 1903 ל1906; לאורך שלושת השנים הללו משפחת סקונדה חוותה אפליה חמורה וחזתה בתקיפות אלימות רבות כלפי חברי הקהילה היהודית. בשנת 1903 הבן הבכור של משפחת סקונדה, ולוול, ברח לניו יורק במטרה להתחמק מגיוס החובה לצבא הרוסי. הוא היה הראשון מהמשפחה להתיישב באמריקה, ולאט לאט הוא ארגן גם את הגירת המשפחה כולה. באותה שנה, שלום נשכר על ידי החזן בצלאל בראון לשיר עבור מקהלת בית הכנסת, הקהילה הגדולה והעשירה במיקולאייב. הוא זכה לתשלום שנתי של כ30 רובלים לחודש; שכר שהיה זעום, אך עם זאת עזרה גדולה למשפחה.
המוניטין של שלום התפשט במהירות ובשנת 1905 הוא הוזמן לקבל ע''י החזן לכמן ממקהלת בית הכנסת ביקטרינוסלב (כיום דניפרו) לקבל שיעורי חזנות ולשיר כסולן במקהלתו. יקטרינוסלב הייתה מרחק 175 מייל ממיקולאייב, והיה זה באימה רבה שאימו של שלום, אנה, שלחה אותו לחיות עם משפחת לכמן.  
הבכורה של שלום ביקטרינוסלב הייתה הצלחה גדולה, והמוניטין שלו כפלא חזנות התרחב עוד יותר. באותו אביב, לקה שלום בטיפוס וחזר לביתו במיקולאייב להחלים בחיק משפחתו.
 
בנובמבר 1907 מר וולף, מנהל חזנים ואמני קונצרטים בניו יורק, הציע לעזור לשלם עבור עלויות הנסיעה של משפחת סקונדה לאמריקה, וסוכם שעלויות הטיול שלהם ישולמו באמצעות רווחיו של שלום כחזן בניו יורק. משפחת סקונדה התיישבה בלואר איסט סייד בניו יורק סיטי בבניין בית מגורים ברחוב 12, בין שדרה B וC. מהרגע ששלום הגיע לניו יורק, מר וולף החל לנהל את הקריירה המוסיקלית שלו, וארגן הזמנות להופעות במספר בתי כנסת ואולמות קונצרטים. לאורך השנה הראשונה שלו בארה''ב, בגיל 13, שלום סקונדה יכל לגבות 100$ עבור תפילת שבת.
שלום החל לעבוד עם תאטרון היידיש זמן קצר לאחר הגעתו לניו יורק סיטי. בעוד שגילו מנע ממנו לשמש בתפילות שבת בחגים הגדולים בבתי כנסת מסורתיים, הוא הוזמן להוביל תפילות בתאטרון טליה בלואר איסט סייד. באותה התקופה הוא גם החל בחוזה עם כוכב תאטרון הידייש דויד קסלר. לאחר שקול הסופרן שלו העמיק בעקבות התבגרותו, קריירת השירה של שלום סקונדה ירדה לעצירה לא מבוטלת. עם זאת, הוא המשיך בחינוכו המוסיקלי והכללי במכינת בית הספר ארון, והחל לקחת שיעורים פרטיים בפסנתר. לאחר שעבר את מבחני מחוז ניו יורק עם ציונים גבוהים במתמטיקה, שלום התקבל לקופר יוניון כדי ללמוד הנדסה. על אף שהראה סימני הבטחה, שלום סקונדה עדיין שמר על התקווה שיוכל להמשיך בקריירה המוסיקלית שלו. לאחר שנה מאכזבת אחת בקופר יוניון, הוא נרשם והתקבל למחלקה למוסיקה בקולג' קולומביה. בסופו של דבר, שלום לא היה מאושר בתכנית; הוא הרגיש שהנטל הגדול של קורסים כלליים שהיה עליו לקחת מנעו ממנו למקד את כל כוחותיו בלימודי מוסיקה. לבסוף מצא את מקומו במכון לאמנות המוסיקה (כיום בית הספר ג'וליארד), שם החל לימודים מלאים בשנת 1914. 
 
המעורבות הראשונה של שלום בהפקות תאטרון הידייש הייתה כאקסטרה אצל ''גריגורי גרשוני'' מאת מקס גייבל. לאחר מכן קיבל מקום בהפקתו הבאה של גייבל, ''יוסף ואחיו'' כחבר במקהלה. במאמת לחסוך בהוצאות, גייבל שכר את סקונדה לנהל את המקהלה על בסיס התנדבותי. פריצתו של שלום כמלחין של מוסיקת תאטרון הגיעה בעונת 1915-1916 בהפקת ''ילדינו'' של גייבל. המלחין יוסף רומשינסקי נבחר להלחין את המוסיקה עבור המחזה, אך גייבל לא יכל לוותר על הצעתו של שלום סקונדה לעבוד ללא תשלום, והסכים לכלול את העיבוד שלו ל''אמריקה'' בהפקה. בשנת 1916, שלום נשכר להופיע במקהלתו של אגון ברכר בתאטרון אודיאון ברחוב קלינטון. 
באותה שנה, ברכר הסכים לתת לסקונדה להלחין את הפרטיטורה עבור ''צדק'', מחזה מאת סלומון סמולוויץ'. כדי לפצות על כשלון המחזה, ברכר שכר את כוכבת תאטרון הידייש מדאם פראגר לשיר את ''Home Sweet Home''. העיבוד של סקונדה לשיר הועדף על פני זה של רומשינסקי, ונחשב כלהיט בBox Office Hit. הצלחתו של סקונדה עם השיר ''Home Sweet Home'' זיכתה אותו במשרה כמלחין-מנצח בתאטרון LYRIC  בברוקלין בשנת 1916. באותה שנה הוא גם התקבל כחבר באיגוד המוסיקאים של תאטרון הידייש.
 
בשנת 1917, שלום גויס לחיל הים של ארה''ב והועבר לאליס איילנד. שלום התיידד במהירות עם מנהל תזמורת חיל הים והופקד על המשימה של תזמור ההופעות השבועיות של התזמורת הצבאית. שלום עזב את תאטרון LYRIC ונשכר ע''י סידני הארט כמלחין ומנצח עבור תאטרון המטרופוליטן בניוארק, ניו ג'רזי. הוא עיבד פרטיטורות עבור שני מחזות בעונת 1917-1918, ''Children Come Home'' מאת זולטרבסקי, וכן ''Golden Time''. למרות שמבקרים מעיתונות ניו יורק לא סיקרו הפקות שהועלו בתאטראות ניוארק, המוניטין של סקונדה ככוכב עולה של תאטרון הידייש החלה להתפשט אל השדרה השנייה ומעבר לה. שלום סקונדה השלים את הקורסים לתואר שני במכון לאמנות המוסיקה בשנת 1919, ובאותה שנה גם פיתח מעין יחסי מנטור עם המלחין היהודי ארנסט בלוך, איתו למד הלחנה באופן פרטני. לבלוך הייתה השפעה מעמיקה על סקונדה, שהמשיך לאורך חייו להלחין מוסיקה אמנותית שמושפעת מסגנונו של בלוך.
 
עם התקדמות הקריירה של שלום, הצעד המתבקש הבא היה לזכות בקבלה לאיחוד השחקנים העברי. מדיניות האיגוד הייתה לשלוח שחקנים ומלחינים מחוץ לניו יורק לשלוש שנים לפחות לפני שישקול את מועמדותם. בשנת 1922, שלום הועבר לפילדלפיה ונשכר שם ע''י תאטרון רחוב הקשת ( Arch Street Theater) . בפילדלפיה גם הוצע לו חוזה קצר-טווח להקליט מספר משיריו עם חברת התקליטים RCA-victor (כיום RCA-Records) וקולומביה. עם ההכנסות מחוזה ההקלטות סקונדה החליט לצאת במסע הופעות באירופה עם חברו השחקן מיכאל מיכאלסקו ואשתו היימי ג'ייקובסון. באירופה, שלום סקונדה יצר קשרים רבים ארוכי טווח וחשובים עם כוכבי תאטרון היידיש, כדוגמת מולי פיקון ואסתר רוחל קמינסקה. לאחר שהשלים שלוש עונות בתאטרון הקשת, שלום חזר לניו יורק על מנת לעבוד עבור נתן גולדברג בתאטרון הגרנד. 
 
ב25 לאוקטובר 1927 נישא שלום סקונדה לשחקנית תאטרון הידייש בטי אלמר, בבית הכנסת בשדרת בדפורד בברוקלין. את הטקס ערך החזן מרדכי הרשמן. הזוג חיו בבית סקונדה ברחוב פן למשך שש שנות נישואיהם הראשונות. בשנת 1928 הרתה בטי וב5 לינואר 1929 נולד בנם הראשון, שלדון. בשנת 1933 עברו שלום ובטי לקראון הייטס, לביתם הראשון ביחד. בנם השני, יוג'ין, נולד זמן קצר לאחר מכן ב15 ליוני 1934. את עונת 1927-1928 שלום בילה בעבודה בתאטרון החירות (Liberty Theater) בברוקלין יחד עם אנשל שור. יצירתו המוצלחת ביותר של סקונדה במהלך העונה ההיא היה ''מיין יידישע מיידלע''. באותה שנה, וויליאם רולנד פתח תאטרון גדול ועדכני במיוחד בשדרה המזרחית בברוקלין. תאטרון רולנד הפך במהרה לתאטרון התחרותי ביותר בברוקלין, ושלום נשכר לשמש כמנהלו המוסיקלי.
 
כתוצאה מחוסר שביעות רצון הולכת וגדלה של סקונדה אל מול הפוליטיקות של תאטרון הידייש, ובעקבות רצון להתרחב, בקיץ 1929 נסע סקונדה להוליווד במטרה לגלות אפשרויות עבודה חדשות. במיוחד, התעניין סקונדה בפריצה לתעשיית הסרטים. עם זאת, תזמון הנסיעה להוליווד היה חסר מזל - המעבר מהסרטים האילמים לקול החלישה את התעשייה באופן זמני, ומספר העבודות הזמינות למלחיני סרטים היו מעטות ומרוחקות. לבסוף חזר סקונדה אל ניו יורק ואל תאטרון רולנד. 
 
עם קריסת הבורסה באוקטובר 1929 וצלילת הכלכלה שהובילו לשפל הגדול, שלום סקונדה לקח על עצמו עבודה שנייה בתחנת הרדיו בידייש WLTH. בשנת 1932, עזב את WTLH כדי להצטרף לצוות תחנת הרדיו בידייש הגדולה בניו יורק - WEVD. הכנסתו של שלום מהשתתפותו ברדיו היידישאי עזרה להקל על רווחיו המעטים מתאטרון הידייש ההרוס. השכירים בתאטרון רולנד הרוויחו לפי הכנסות התאטרון, אשר בעונת 1929-1930 היו נמוכות במיוחד. בחיפוש אחר משכורת נוספת, שלום קיבל הצעה לעבוד כמנהל המוסיקלי של מחנה העבודה הציוני אונזער בהיילנד הילס, ניו יורק. שלום חזר לתאטרון רולנד לעונת 1932-1933, להעלות את אחת הפקות הלהיט הראשונות של התאטרון מזה שנים, ''אם הייתי יכול'' (If I would I Could), בכיכובו של אהרון לבידף . שיר הלהיט של ההפקה, שיכל לשים את סקונדה על המפה גם מחוץ לעולם תאטרון הידייש, היה ''ביי מיר ביסטו שיין'' (Bei Mir Bist Du Schön). בשנת 1933, השיר הוגן בזכויות יוצרים ו10,000 עותקים הודפסו עבור הפצה בתאטראות ניו יורק ובחנויות מוסיקה. 
 
באותה שנה ייסד את החברה היהודית למלחינים, מפרסמים וכותבי שירים, יחד עם הקולגות אלכסנדר אולשנצקי, ג'וזף וג'רי קאמן, הנרי לפקוויץ', לילאן ויעקוב ג'ייקובס, מיכל גלברט ופינחס יסינובסקי. מבנה הארגון היה דומה לזה של הASCAP (החברה האמריקאית למלחינים, סופרים ומפרסמים); הם עבדו כדי לבסס מערכת שבה חברי הארגון יוכלו לאסוף תמלוגים עבור יצירתם המקורית. בקיץ 1937, שלום החליט לנסות את מזלו שוב בהוליווד. הוא ניסה למכור את שיר הלהיט ''ביי מיר ביסטו שיין'' למפיקי סרטים בהוליווד, אך כולם הסכימו שהסאונד של השיר ''יהודי מדיי'' ואי לכך לא מתאים לקהלי הוליווד. שלום חזר לניו יורק מובס, וחידש את עבודתו בתאטרון אמנות הידייש. 
זמן קצר לאחר חזרתו מהוליווד, הציע לשלום סקונדה ג'וזף קאמן מ-J&J Kammen להדפיס מחדש את ''ביי מיר ביסטו שיין''. הוא הציע לשלום 30 דולר עבור הזכויות על השיר, סכום שסקונדה לא יכל לסרב לו באותם ימי שפל. בנובמבר אותה שנה, האחיות אנדרוז הקליטו את הגרסה האנגלית של השיר, בתרגומו של סמי קאהן. ההקלטה הפכה ללהיט מיידי; מעל 350,000 עותקים של ההקלטה נמכרו, והשיר החזיק במקום הראשון במצעד הבילבורד למשך חמישה שבועות. השיר יצא לראשונה בסרט אצל האחים וורנר בסרט ''Love, Honor and Behave'' משנת 1938, בכיכובם של ווין מוריס ופריסליה ליין. על אף שזכויות השיר לא היו שייכות יותר לסקונדה, הסיפור על הצלחת השיר ופספוס ההזדמנות העסקית של סקונדה הפך אותו למעין סלבריטי. שלום החל להופיע עם האחיות אנדרוז ברדיו ובתכניות טלוויזיה בנוסף לפרסומות לקידום מכירות. בדצמבר אותה שנה, סקונדה החל במשא ומתן יחד עם ג'ייקובס, שתוצאתו חוזה שהקצה 50% מתמלוגי השיר ''ביי מיר ביסטו שיין'' למלחין המקורי. 
 
שלום סקונדה עבד עבור תאטרון הידייש לאורך השנה, והחל מקיץ 1940 בילה את קיציו כמנהל הבידור במחנה מעגל הפועלים (Workman’s Circle) בהופוול ג'נקשיון, ניו יורק. בשנת 1945 שלום הפך למנהל המוסיקלי של מלון קונקורד, אתר נופש בהרי הקטסקיל, אגם קיאמשה, ניו יורק. הוא החזיק במשרה זו למשך 28 שנים, מנצח על תפילות החגים וקונצרטים של סוף שבוע עם החזן ריצ'רד טאקר. משנת 1960 ואילך, שלום סקונדה מיקד את כוחותיו בהלחנת מוסיקה אמנותית יהודית. תוצרת התקופה כוללת רביעית מיתרים, קונצ'רטו לכינור, פואמה סימפונית ושתי קנטטות - ''אם לא גבוה יותר'' ו''יזכור''. 
 
לקריאה נוספת על שירו של שלום סקונדה ''Bei Mir Bist Du Schön'', ניתן לקרוא (באנגלית) את הערך בארכיון מילקן - לחצו כאן
 
האחיות אנדרוז - ביי מיר ביסטו שיין

AddToAny