יעקב גלבוע (ארווין גולדברג) נולד בקושיצ'ה, צ'כוסלובקיה. מגיל שלוש גדל בווינה, שם למד נגינה בפסנתר מגיל שמונה. בשנת 1938 עלה לארץ ישראל בזכות מלגת לימודים לטכניון בחיפה. אחרי מלחמת העצמאות, בה שירת בפלמ"ח, החל לעבוד כמנהל חשבונות בעיריית תל אביב. בשנת 1980 יצא לגמלאות והקדיש את כל זמנו להלחנה.
dלבוע החל ללמוד מוזיקה בארץ ישראל, תחילה בכוחות עצמו, מספר "תורת ההרמוניה" של ארנולד שנברג, ואחר כך אצל יוסף טל בירושלים. הוא הספיק לסיים את לימודיו בבית המדרש למורים בירושלים לפני שהתגייס לפלמ"ח בשנת 1947. אחרי המלחמה המשיך ללמוד באופן עצמאי ולבסוף למד באופן פרטי תזמור אצל פאול בן-חיים, בין השנים 1953 עד 1956. בשנים אלה החל להלחין בסגנון פוסט-רומנטי ים-תיכוני.
בשנים לאחר מכן הקדיש גלבוע את זמנו לחיפוש סגנון הלחנה חדש, לאחר שסגנון הכתיבה הקודם לא ענה עוד על דרישותיו. הוא בחן את שיטת שנים-עשר הטונים, הסריאליזם והנאו-אימפרסיוניזם, בעיקר של ליגטי ואף השתתף בקורס למוזיקה חדשה בקלן, בהדרכת שטוקהאוזן ואחרים. אולם, הסגנון שלהם לא מצא חן בעיניו ולאחר שובו ארצה החל ליצור לו סגנון משלו, המאחד את סגנון האוואנגרד עם מאפיינים מזרח תיכוניים והחופשי מכל אסכולה מוגדרת.
גלבוע הלחין יצירות רבות להרכבים שונים. אחת מיצירותיו החשובות והמוכרות של גלבוע היא "שנים-עשר החלונות של שאגאל בירושלים" (1966), שזכתה בפרס אנגל לשנת 1973.
ליצירותיו ראו באתר הספריה הלאומית של ישראל.
מקור: אתר האינטרנט של איגוד הקומפוזיטורים בישראל, ואתר המכון למוסיקה ישראלית.
(*התמונה לקוחה מאתר ויקיפדיה, קרדיט: רתם גלבוע)