יוסף פפירניקוב

יוסף פפירניקוב נולד בוורשה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 (1897 או 1899). הוא נולד לאמו מלכה לבית זורגנשטיין ולאביו שמואל פפירניקוב, שהיה קצב, מראשוני מפלגת חובבי ציון, משכיל ופעיל ציוני. יוסף פפירניקוב קיבל חינוך מסורתי ב"חדר", ולאחר מכן למד בגימנסיה ריאלית רוסית. בזכות קול האלט היפה שלו ושמיעתו המוזיקלית, התקבל יוסף בגיל 8 למקהלת בית הכנסת טלומצקה בוורשה, בניהולו של החזן גרשון סירוטה ובניצוחו של הצעיר ליאו ליוב, והשתתף בקונצרטים והקלטות.

במלחמת העולם הראשונה הוא הגיע לליטא, שנכבשה על ידי הגרמנים, וגויס על ידם בצו שירות העבודה. לאחר המלחמה חזר לוורשה.

בגיל 16 החל פפירניקוב לכתוב שירים ביידיש. שיר הבכורה שלו, 'Dos Feld' ("השדה"), ראה אור בגיליון הרביעי של הירחון הספרותי 'Yudishe Zamelbelicher' ("יודישה זמלבליכר") שהחל לצאת לאור בוורשה באותה שנה בעריכת יצחק מאיר וייסנברג. כבר בצעירותו התקרב פפירניקוב לציונות הסוציאליסטית, ובתחילת שנות ה-20 הצטרף למפלגת השמאל "פועלי ציון", שראתה בספרות היידיש המודרנית חלק מרכזי בזהות היהודית. פפירניקוב היה פעיל בחיי התרבות של המפלגה ופרסם את שיריו בחוברת בעריכת יעקב זרובבל ויעקב קנר.

בשנת 1924 עלה ארצה ועבד בראשון לציון ובתל אביב כפועל בסלילת כבישים ובבניין. בשנת 1929 חזר לפולין והתגורר בה עד 1933, אז חזר סופית ארצה. במהלך השואה נהרגו הוריו, ארבעה מחמשת אחיו, וכן דודיו ובני דודיו.

משנת 1918 התפרסמה שירתו המליצית, על הדימויים העשירים שכללה יחד עם העממיות שבה. פפירניקוב פרסם שירים (כולל שירים על חיי ארץ ישראל), סיפורים וביקורת ספרותית בכתבי עת ביידיש בפולין, בישראל ובארצות הברית (כמו גם במדינות אחרות כמו צרפת ודרום אפריקה). לאחר קום המדינה כתב בקביעות ביומון הישראלי "חדשות אחרונות" (ביידיש). כמו כן פרסם שירים ב'The Golden Chain' ("שרשרת הזהב") והיה חבר באגודת סופרי היידיש וחבר בסניף העברי של ארגון הסופרים הבינלאומי. ב-1927 יצא לאור בוורשה ספר שיריו הראשון: 'In Zunikn Land' ("בארץ השמש", 1927). ועד מלחמת העולם השנייה ראו אור בוורשה ובתל אביב שמונה קובצי שירה שלו, וכן אוסף תרגומים של שירי המשורר הרוסי סרגיי אסנין (1933). שיריו, המתארים את תלאותיהם של החלוצים בישראל, מתאפיינים בשירה לירית, ואילו יצירתו שלאחר השואה, הכוללת שירה, סיפורים קצרים וזיכרונות, יש בה גם נימה אלגורית.

פפירניקוב הלחין לחנים לכמה משיריו. אחד מהם הוא שירו 'Zol Zayn az Ikh Boy in der Luft Mayne Shleser'  ("אני בונה את הטירות שלי באוויר") שהפך לשיר עממי פופולרי. רבים משיריו תורגמו לעברית, בין היתר על ידי יעקב פיכמן, נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, שמשון מלצר ויחיאל חגיז.

בשנת 1965 יצא לאור ספר יובל לכבודו, לרגל 40 שנה שלו בארץ ישראל: "40 Yor Papiernikov in Erets-Yisroel"  ("40 שנה לפפירניקוב בארץ ישראל'). פפירניקוב זכה במספר פרסים ספרותיים, ביניהם פרס לייוויק (E. Prize. Leivik) (1972), פרס איציק מאנגר לעבודה ספרותית ביידיש (1975) ופרס ראש הממשלה לעבודה ספרותית ביידיש על מפעל חיים (1978). בשנת 1988 זכה לאות יקיר העיר תל אביב. הוא נפטר ב-11 במרץ, 1993 בתל אביב.

הארכיון שלו, כולל טיוטות שכתב במכונת הכתיבה שלו, טיוטות של דברים אודותיו ותצלומים, שמור בספרייה הלאומית של ישראל. ראו את רשימת פרסומיו כאן.

אחיו הצעיר, לוי פפירניקוב (1900–1985), האח היחיד ששרד את השואה, עלה לארץ עם אשתו ושני בניו בסוף שנות הארבעים לחייו, ובארץ כתב סיפורים ורשימות ביידיש שפורסמו בעיתונים ובספרים.

מקור: "יוסף פפירניקוב" בויקיפדיה, ו"יוסף פפירניקוב" באנציקלופדיה של חלוצי ובוני ישראל (ברוסית).

ראו גם: דוד תדהר (1950), "יוסף פפירניקוב", באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו (כרך 4, עמ' 1601)


Zol Zayn"/ Yaffa Yarkoni"


הרשמו לניוזלטר

הירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל עדכונים