חייב לזוז

בשנת 1985, אחרי עשר שנים בהן הסתובב עם קלטת של סקיצות שאיש לא רצה לשמוע, היה אהוד בנאי בן ה־32 גנן שעדיין חיפש שער משלו לתעשיית המוסיקה הישראלית; יוסי אלפנט היה גיטריסט ענק שחלם להיות אגדת רוק בינלאומית, אך לא הצליח לפרוץ את גבולות מועדוני הלילה של ת'א: הוא סבל ממום בלב והרגיש שהוא עומד למות צעיר. בנאי ואלפנט היו שני אאוטסיידרים שהובילו להקת רוק שגם יתר חבריה (ז'אן ז'ק גולדברג, גיל סמטנה ונועם זייד הלוי) לא מצאו את מקומם בחברה ובתרבות הישראלית: בנאי בחר לקרוא להם 'הפליטים'. זאת הייתה להקה של תקליט אחד שלא נמכר הרבה בזמן אמת והופיעה לעיני מעטים — אבל חבורה שהציעה תשוקה מוסיקלית ומקצועיות בלתי נגמרות. להקה של חברות ויריבות, של רוק ישראלי חדשני ואמיתי שהשאיר מעריצים משולהבים ובנה את היסודות לקריירה של אחד מגדולי המוסיקאים בישראל. מרמת גן הפרובינציאלית של שנות ה־60, דרך מסעות באמסטרדם ולונדון, בבתים מבודדים בכרכור ובראש פינה, מדיכאונות בניו יורק והופעות הזויות לעיני בודדים באילת ועד לחוף המערבי של ארה'ב, נבנתה חברות חד פעמית של קבוצת אנשים, שרק המוות הצליח להפריד ביניהם.
הפקה: יעל בירון, גידי אביבי, דרור נחום
תסריט: אביבי, נחום, אבידע ליבני
צלום: איציק פורטל
מוסיקה: אהוד בנאי והפליטים, יוסי אלפנט
75 דקות עברית תרגום: אנגלית