הארי וון טילזר

הארי וון טילזר (במקור גום או גומבלינסקי) נולד בדטרויט בשנת 1872. תשוקתו למוסיקה התבלטה כבר בגיל צעיר ובגיל 15 עזב את ביתו כדי להצטרף את קרקס האחים קול כאקרובט וזמר. הוריו של טילזר החזירו אותו במהרה הביתה, אך אהבתו לעסקי השעשועים נשארה חזקה. שנה לאחר מכן, עזב שוב את ביתו אל שיקגו, שם הפך לשחקן, פסנתרן ומלחין בהרכב תיאטרלי מקומי קטן. בשלב זה גם אימץ לעצמו את שם הבמה וון טילזר, שדרוג שם הנעורים של  אימו, טילזר. בשהותו בשיקגו החל להשתתף בתחרויות שירים. הוא פרסם את שירו הראשון ''I Love You Both'' ב1892, בתמיכת וויליס וודווארד.

 

וון טילזר החליט לעבור לניו יורק במטרה להתקדם בקריירה ככותב שירים.  יצירתו ויצירתיותו הייתה ללא גבול במהלך השנה הראשונה בעיר - הוא הלחין מספר עצום של שירים שנפרשו על סקאלה רחבה של סגנונות וצורות. לאט, החל וון טילזר לצבור הכרה. הוא התפרנס באמצעות מכירת שירים והופעות קטנות (גיגים) בסלוני וודביל ( vaudeville) מופע בידור מעורב פופולרי בזמנו. 

 

פריצה חשובה הגיעה בשנת 1898, כאשר הכיר טילזר את כותב המילים העולה אנדרו ב. סטרלינג. שני המוסיקאים הפכו לחברים טובים ואף גרו ביחד בחדר קטו בשדרה ה15 ליד גשר ברוקלין. שיתוף הפעולה ביניהם הוביל לשיר 'My Old New Hampshire Home',  אותו הם מכרו למדפיס מקומי בשם וויליאם ק. דון, אשר ניהל את חברת המוסיקה אורפן. השיר הפך ללהיט מיידי ומכר יותר משני מליון עותקים. הרבה לפני שדון גילה את הפוטנציאל הרווחי העצום בשירם של סטרלינג וטילזר, הוא קנה שיר נוסף של טילזר  'I'd Leave My Happy Home for You' אשר מכר כמעט אותה כמות עותקים. 

 

מעט לאחר התחלת שיתוף הפעולה בין דון לטילזר, מכר דון את חברת ההפצה שלו ללו ברנסטיין ומוריס שפירו. שני המנהלים החדשים גילו את הפוטנציאל הגלום בטילזר, ובהצעה של 4,000$ כתמלוגים לשיר  'My Old New Hampshire Home,' שכרו אותו ככותב שירים לחברה. טילזר התקדם במהירות בחברה, קודם כחבר צוות כותב שירים ולאחר מכן כשותף צעיר. 

 

להיטו הגדול הבא של טילזר הגיע בשנת 1900 - 'A Bird in A Gilded Cage'' . המילים נכתבו בידי ארתור לאמב. באותה שנה שיחרר טילזר להיט גדול נוסף,  'When The Harvest Days Are Over Jessie Dear,' (מילים: הווארד גראהם). שיר זה היה מהאחרונים שפורסמו תחת השם שפירו, ברנסטיין & וון טילזר. 

 

בשנת 1902, פתח טילזר חברת הפקות מוסיקה (לייבל) משלו, בשדרה ה28. ארבעת השנים הראשונות היו רווחיות מאוד לטילזר - הוא שחרר שבעה להיטים שמכרו ביחד יותר מ5 מיליון עותקי תווים. השירים: 

 

 'The Mansion of Aching Hearts,'

 

 'Down Where the Wurzburger Flows,'

 

 'On a Sunday Afternoon,' 

 

'Please Go 'Way and Let Me Sleep,'

 

 'Down Where the Cotton Blossoms Grow,'

 

 'Alexander Don't You Love Your Baby No More?,'

 

'What You Goin' to Do When the Rent Comes Round.' 

 

שירים אלו הפכו פופולריים בקרב כוכבי הוודביל וסמטת טין פאן (Tin Pan Alley). נורה בייס ביצעה את השיר  'Down Where the Wurzburger Flows' בתאטרון אורפאום בברוקלין, ופילדס & ובר הפיקו את השיר 'On a Sunday Afternoon' לתכנית הבידור הפופולרית שלהם.

 

צורת הכתיבה של טילזר מגשרת בין ז'אנרים וסגנונות רבים שהיו פופולריים אז בניו יורק. הוא תרם יצירות רבות לז'אנר ה''שירי קון'' (Coon songs) וMammy songs . שירים אודות אירלנד, הדרום, שירי ריקודים ועוד. למעשה, שירו של טילזר The Cubanola  שיחק תפקיד מפתח בהעלאת הפופולריות של ז'אנר שירי הריקודים בסביבות 1910. כתוצאה מכך כתב וון טילזר שירים רבים בז'אנר זה שהפכו לפופולריים, כולל 

 

'The Bunny Hug,'

 

 'The Grizzly Bear,'

 

 'The Turkey Trot,' 

 

'Just Around the Corner.'

 

שטף הכתיבה של הארי וון טילזר החל לדעוך ב1914, אך הוא המשיך להצליח בעבודתו כמפיק ומוציא לאור לתוך שנות העשרים. למרות שטילזר כתב במגוון סגנונות, הבלדות שלו המשיכו להחשב כאהובות ביותר. בתקופת הכתיבה המאוחרת שלו, הבלדות: 

 

'You'll Always Be The Same Sweet Girl,' and 'There's Someone More Lonesome Than You' were particularly  התקבלו בצורה יפה ע''י הקהל.

 

הארי וון טילזר היה אייקון אמיתי בעידן המוסיקה של סמטת טין פאן. לאורך הקריירה שלו הוא פרסם קרוב לאלפיים שירים, ותרם בכמות עצומה לתעשייה במעורבותו בהפקה והפצה  של מוסיקה אמריקאית פופולרית מוקדמת.

 

וון טילזר בילה את שנות חייו האחרונות במלון וודווארד בניו יורק. הוא נפטר בעשירי לינואר 1946. בשנת 1970 צורף שמו של הארי וון טילזר להיכל התהילה של כותבי השירים - Songwriter's Hall of Fame