נולד בברסק-ליטובסק, ברוסיה בתחילת המאה העשרים. בהיותו בגיל שלש היגרה משפחתו לארה'ב והתיישבה בפילדלפיה. למד מוזיקה באוניברסיטת פנסילבניה וקיבל תואר ב.א. בגיל 18. לאחר השלמת לימודי התואר הראשון נסע לפאריז שם למד אצל ארנסט בלוך, וינסנט ד'אינדי ונדיה בולאנז'ה. הלחין רק מוזיקה חילונית בעשרים השנים הראשונות לפעילותו עד שהחל לעבוד, בשנת 1933, כאורגניסט ומנהל מוזיקליבביה'כ טמפל ישראל בפילאדלפיה. פעילותו זו משכה אותו להתחיל ולהלחין מוזיקה לבית הכנסת. בשנת 1939 פרסם את עבודתו הליטורגית הראשונה, 'התפילה הדתית לשחרית של שבת'. בשנת 1951 קיבל פריד משרה כמורה להרמוניה בביה'ס היברו יוניון סקול למוזיקה דתית שנוסד אז. הוא הרחיב את מבחר הקורסים שהוצעו כך שיהיה גם קורס של מודוסים יהודיים. בשנת 1958 פרסם את החיבור 'הירמון של מודוסים יהודיים', שבו הוא מציע שפה שיטתית הרמונית באמצעותה אפשר להבין את המודוסים היהודיים כפי שהשתמשו בהם מלחיני בית-כנסת שונים (כמו למשל הירש וינטראוב, א.ו. בינדר, דויד נובקובסקי, אדולף קצ'קו, היינריך שליט ואחרים). בעוד הוא מוצא את שרשי המודוסים היהודיים במבנה התאורטי של המוזיקה המערבית, פריד הדגיש את ההבדל הדק הקיים בטיפול היהודי במודוסים של בית הכנסת. הוא האמין שמערכת המודוסים של בית הכנסת, שלא כמערכת המז'ור-מינור המערבית, מאופיינת על-ידי הגוון הלא דומיננטי. היצירות המאוחרות שלו לבית-הכנסת כולל 'התפילה החסידית' (1954), עיבודים לפסוקי תהילים, ומבחר מ'השירים אשר לשלמה' של סלומונה רוסי מעובדים לביצוע על ידי חזן, מקהלה ואורגן (1954).
