לואי לבנדובסקי נולד בוז'שניה, פולין, בשנת 1821. בגיל 13, כתוצאה ממות אמו ועוני משפחתו, עבר לברלין לעבוד כזמר במקהלתו של אשר ליאון. במהלך שהותו בברלין הוצג לבנדובסקי בפני אלכסנדר מנדלסון, שהפך לפטרונו. תמיכת מנדלסון היא שאפשרה ללבנדובסקי להכנס לאקדמיה לאמנות בברלין, מוסד אשר לא קיבל קודם לכן תלמידים יהודיים.
באקדמיה, למד לבנדובסקי עם רונגנהאגן ( Rungenhagen ) וגרל (Grell), שניים מהמורים להלחנה הטובים ביותר בזמנו. לימודי באקדמיה הופרעו ע''י מחלת עצבים מתישה שנמשכה מספר שנים. בזמן מחלתו, הלך לקונצרט של החזן הידוע הירש ויינטראוב, והתרשם כל כך מעיבודיו הליטורגיים שהחליט למקד את יצירתו בהלחנות לבית הכנסת.
בשנת 1844 נשכר לבנדובסקי לבית הכנסת העתיק בברלין, להקים ולהוביל את המקהלה שם. הוא עבד כמנצח המקהלה למשך 24 שנים, וניצח על עיבודיו של סלומון זולצר, ביחד עם הצגת כמה יצירות מוקדמות שלו, הלחנות קוראל בארבעה חלקים.
בשנת 1866, שנתיים לאחר הקמת בית הכנסת החדש בברלין, עבר לבנדובסקי לשם לנהל את המקהלה החדשה. בית הכנסת החדש היה מצויד בעוגב, מה שאפשר לו להתחיל לנסות להוסיף ליווי עוגב ליצירותיו. הוא הציג סגנון רומנטי חדש, שהושפע עמוקות מהמוסיקה של פליקס מנדלסון.
בשנת 1871, פרסם לבנדובסקי את ''קול רינה ותפילה'', אוסף שלם של מוסיקה לשבת ולפסטיבלים. עבודתו רבת ההשפעה ''תודה וזמירה'', אוסף שפורסם בשני כרכים מ1876 ועד 1882, כוללת מוסיקה לבית הכנסת לסולו, ארבעה קולות וליווי עוגב אופציונלי.
בנוסף לעבודתו כמנצח המקהלה, עבד לבנדובסקי כמורה למוסיקה בבית ספר יהודי פתוח, ובסמינר למורים יהודיים בברלין, וכן שימש כנשיא כבוד בארגון החזנים ומונה כמנהל המוסיקה המלכותי של ברלין.
