10. We’etu Άmlākiye Ǝsebḥəwo

תפילה זו נחשבת לתפילה שאמרו משה ובני ישראל אחרי חציית ים סוף. היא נאמרת במהלך תפילת הבוקר של פסח, ראש השנה (Ber’hān Sarāqa), במולד הירח ובמהלך הטקסים המתקיימים ביום העשירי, השנים- עשר והחמישה- עשר של כל חודש. הטקסט מהלל את אלוהים במונחים כלליים ומתאר אותו כגיבור. הוא נמנע מהלזכיר את פרעה, את צבאו או את ים סוף עצמו. הטקסט כולל מספר ציטוטים משמות טו (שירת הים)- החלק השני של משפט ב, ומשפטים ו ו- טז. נכללים בו גם חלקים משירת האזינו (דברים לב משפט ג וחלקו הראשון של משפט י). ציטוטים אלה נפתחים בנוסחה "אשיר את השיר...".

לקטע שני חלקים- הראשון אנטיפונאלי והשני בתבנית המיולה. שמונה המשפטים של החלק הראשון כוללים מספר רב של וריאנטות עיטוריות, הן בצלע המושרת על ידי הסולן והן בזו של המקהלה. הזרימה הקצבית של התפילה נשמעת חופשית כביכול, אך היא סדורה. באתיופיה ליוו את התפילה שני כלי הקשה- גונג ותוף מסגרת באוסטינטו של חמישה משכים זהים, שעל הראשון, השלישי והרביעי בהם הושמעה הקשה על שני הכלים הללו. בתפקיד המקהלה קיימת לעתים קרובות חפיפה בין תבניות מלודיות שונות, המייצרת מעין פוליפוניה בלתי מפותחת.