24. ניגון מארש ל"לכה דודי"

^{מקהלת חסידי גור בניצוחו של המלחין אריה גולדקונפף, ירושלים, ספטמבר 1976. הקלטה עצמית.}

לפי תפיסתם של מלחיני גור (ראה לעיל, מס' I 23) המארש הוא הסוג המוסיקלי המתאים לשירת "לכה דודי" משום שלצליליו אפשר "ללכת לקראת הכלה". הניגון הזה חובר לקבלת שבת של "שבת שובה" (השבת שלאחר ראש השנה), שנת תשל"ז. לשירת המקהלה של חסידי גור אופייניים סממניה של פוליפוניה עממית: א. שירה בטרצות; ב. הוספת מקצבים ריתמיים על צליל אחד בסופי פראזות בצורה ספורדית-  שהם מסימניה של ההשפעה של מוסיקה כלית על המוסיקה החסידית.