20. "ישמח ישראל בעושיו"

שירת קהל, "טיש"של טו בשבט, ישיבת "תפארת ישראל", ירושלים, 2/2/88.

ישמח ישראל בעושיו/ בני ציון יגילו במלכם/ יהללו שמו במחול/ בתוף ורנה יזמרו לו.

הניגון חובר בארצות הברית על-ידי הרבי מפיטסבורג, ר' יוסף לייפר, מגזע נדבורנא (נפטר בשנת 1966) למילים "ישמחו השמים" (תהלים צו, 11), ותוך זמן קצר התפרסם בקהילות החסידים וגם בקרב קהילות אשכנז הלא חסידיות עד היותו ל"וועלטס ניגון" (ניגון של כל העולם, כלומר ניגון עממי). לפי עדותו של עקיבא ברילנט (לעיל, מס' 11) הובא הניגון ארצה בשנת 1959 או 1960, כשהוא מותאם למילים "ישמח ישראל בעושיו" (תהלים קמט, 2- 3), נקלט מיד על-ידי חסידי בויאן בישראל וכך שרים אותו אצלם עד עצם היום הזה. עם זאת, לעתים, הניגון מושר אצלם עם המילים המקוריות.

בהקלטה זו שינויי הטמפו והשינויים במחיאות הכפיים הם פועל יוצא של האינטראקציה בין הרבי והקהל. זמרת הניגון החלה כשהרבי נתן את האות למקהלה. בזמרת הניגון בפעם הראשונה (שאינה בהקלטה), נשמעות מחיאות כפיים ספורדיות. בחזרה על הניגון (בהקלטתנו- ההתחלה) כמה מאנשי המקהלה פותחים במחיאות כפיים. כשהם מגיעים לקטע ב של הניגון, עם המילים "יהללו שמו במחול", הרבי מרים את עיניו אל הקהל ומניע בראשו לקצב המנגינה, והקהל כולו מצטרף למחיאות הכפיים והטמפו מואץ. בהמשך הרבי משפיל עיניו אך ממשיך להקיש באצבעו על השולחן. הקהל ממשיך לשיר ללא שינוי. בפעם הבאה- השלישית בהקלטה זו- הרבי מוחא כפיים והקהל פורץ במחיאות כפיים סוערות ובטמפו מהיר עוד יותר. כשהרבי משנה את קצב מחיאות הכפיים הקהל מחזיק אחריו. כשהוא מפסיק- הקהל מפסיק את מחיאות הכפיים רק בהדרגה אך ממשיך בהאצה. אז אפשר להבחין כי הרבי שר לעצמו בטמפו איטי יותר מזה של הקהל. הקהל כנראה לא חש בכך וממשיך בטמפו מהיר. ורק כאשר הרבי מרים את ידו ומניע אותה בקצב איטי הקהל משנה את הטמפו אך עדיין שר בהתלהבות. בפעם הבאה הרבי מורה בידו לסיום והקהל, כאיש אחד, מאיט ומסיים.