14- 15. אשאל אלהי- והללויה

שירה מאת יוסף בן ישראל, וסימנה "אני יוסף". תוכן השיר: קיבוץ גלויות, חזיון הגאולה, השיבה לציון וההתיישבות בה. המשקל הפיוטי הוא השוער (רגז): מתפעלים מתפעלים פעולים/ מתפעלים פל. שירה זו היא מן הרווחות ביותר ולחנים רבים לה. נהוג לשיר אותה ביום הרביעי של שבעת ימי המשתה (קאפח: 129) וכן בכל עת. לשיר שבעה בתים. כאן מודפסים ומושרים רק השניים הראשונים (נוסח מלא- סרי-טובי: 185). ביצוע השיר ממחיש את התאמת הלחן למבנה הפיוטי. בסיומה של השירה מעבר רצוף אל ההלל.

מנחם ערוסי וקבוצת גברים מקרית אונו (קרית אונו, 16.3.78) שרים בשירת מענה משלים: מהשורה השנייה ואילך הסולן שר את הדלת והקבוצה עונה בסוגר פעמיים, בלחן שסיומו שונה. את הבית הראשון פותחים בלחן איטי ובמקצב חופשי, והתושיח מושר בלחן שונה. הבית השני מושר בלחן אחר, מהיר וקצוב, ומלווה במחיאות כפיים ובהקשה בתוף. גם כאן יש לחן שונה לתושיח. בעת ההקלטה רקד לצד הזמרים צמד מחוללים, וההיענות ההדדית של הזמרים והרוקדים מוחשית מאד לאוזן. עם תום הריקוד, לאחר הברכה הקצרה "וכולכם ברוכים", עוברים כולם לשיר את ההלל לאל. הסולן מתחיל, ובשורה השנייה מצטרפים כל אנשי הקבוצה, מהם בשירה במרווחים מקבילים של קוורטה או קווינטה. בסיום נאמרת ברכה לכל הנוכחים: השם יחיה אותכם לחיים טובים...