ז’ק אופנבך

ז'ק אופנבך נולד בקלן בשנת 1819. אביו היה החזן המקומי יצחק אופנבך.

כשרונות המוסיקלי התגלה בגיל מוקדם, וכבר בגיל ארבע החל ללמוד כינור עם אביו. בגיל תשע עבר לנגינה בצ'לו, כלי שהפך למרכזי בקריירת ההופעות המוקדמת שלו. מוריו הראשונים להחלנה בקלן היו יוסף אלכסנדר וברנרד ברואר.

יצחק אופנבך לקח את שני ילדיו - ז'ק (14) ויוליוס (19) לפריז, להמשיך בחינוכם המוסיקלי הפורמלי ולמצוא עבורם עבודה. ז'ק המשיך בלימודי הצ'לו בקונסרבטוריון בפריז ושני הבנים הרוויחו את לחמם על ידי שירה במקהלת בית הכנסת המקומי. בעקבות קשיים כלכליים אולץ ז'ק לעזוב את הקונסרבטוריון ולהתחיל לעבוד כצ'לן בתזמורת האופרה-קומיק, אך המשיך לקבל הדרכה בקומפוזיציה מהמלחין ז'ק הלוי. אופנבך הלחין מספר ולסים קצרים, כולל 'רבקה' - ולס שמבוסס על מנגינה יהודית מהמאה ה15, שבוצע לראשונה בתיאטרון ג'רדין טורק.

משנת 1840 ביסס אופנבך את הקריירה שלו כצ'לן וירטואוז, נוסע ברחבי צרפת וגרמניה ומופיע עם מוסיקאים מפורסמים דוגמת אנטון רובינשטיין ופרנץ ליסט.

באוגוסט 1844, המיר את דתו לקתולי והתחתן עם בתו של בעל סלון והכלה של ג'ון מיטשל, מנהל קונצרטים בלונדון. בתקופה זו, המשיך אופנבך לשלוח את יצירותיו לביצוע בתיאטראות פריזאיים מקומיים, ללא הצלחה מרובה.

בשנת 1850 קיבל משרה כמנצח בקומדי-פראנסז. לבסוף, ב1855, שכר אופנבך את תיאטרון מריני - מקום קטן בשאנז אליזה. ביולי אותה שנה פתח את התיאטרון לציבור תחת השם תיאטרון דה בוף פריזיאן, ופרסם הפקה עם יצירות קומיות קצרות, כולל Les Duex Aveugles ו Le Violoneux .

עונת הפתיחה של התיאטרון קצרה הצלחה מרובה, וכתוצאה מכך הוזמן אופנבך לנהל את תאטרון קומט ואת שואסול פסאז'  

ג'ון מיטשל, שהתרשם מהצלחתו המתמשכת של הפקות תאטרון הבוף, ארגן עונה בת שמונה שבועות עבור ההפקה בתאטרון סיינט ג'יימס בלונדון. בעוד המוניטין של אופנבך עולה, כך התרחבה גם עבודתו. סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה ה18 הייתה תקופה פרודוקטיבית עם בכורה בשנת 1858 של האופרה 'אורפאוס' (Orphée aux enfers) ושל הבלט בשתי מערכות Le papillon באופרה, בנוסף לבכורה של אופרה בופה באופרה-קומיק. אופרות הבופה של אופנבך צברו תשואות בינלאומיות, בייחוד בווינה, שם בוצעה האופרה הרומנטית Die Rheinnixen בתאטרון וינה בשנת 1864.

 משנת 1870 ואילך ירדה הפופולריות של יצירות אופנבך כאשר הטעם המוסיקלי הציבורי השתנה לאחר מלחמת האזרחים 1870-1871. בשנת 1873 לקח על עצמו ניהול תאטרון הגייט, שם פרסם מחדש שתיים מהאופרטות הפופולריות ביותר שלו - Orphée aux enfers ו Geneviève de Brabant

בעקבות עסקאות והשקעות לא מוצלחות, סבל אופנבך מחובות כבדים, ובשנת 1874 אולץ להכריז על פשיטת רגל.

בשנותיו האחרונות חזרה ההצלחה לחייו של אופנבך בבכורת מדאם פברט (1878) בלונדון ובתו של המתופף ( La fille du tambour-major) בשנת 1879 בפריז.

בשנת חייו האחרונה הוקדשו כוחותיו לסיום הפרטיטורה לאופרה ''סיפורי הופמן'' שלו.

ז'ק אופנבך נפטר באוקטובר 1880 בעקבות סיבוכים הקשורים בגאוט, ומשפחתו הזמינה את המלחין Guiraud להשלים את הפרטיטורה.