סשה (אלכסנדר) ארגוב נולד ב-1914 ברוסיה כאלכסנדר אברמוביץ עלה לארץ בשנת 1934 ו-12 שנה לאחר עלייתו בשנת 1946 שינה את שמו לארגוב הוא נפטר ב-1995. העשייה המוסיקלית שלו מאד ייחודית, יש לו סגנון מיוחד ושיריו לא תמיד קלים וקליטים לקהל הרחב.
ארגוב לא למד מוסיקה בצורה מסודרת. מגיל צעיר-3 החל לנגן בפסנתר ומיד ניגן בשתי ידיים כשהוא 'מהרמן' כלומר מנגן את הליווי באופן אינטואיטיבי. הייחוד הזה של החשיבה ההרמונית מילדות או כפי שהוא אומר: 'נולדתי עם הרמוניות' השפיע על יצירתו וטבע בה את חותמו המיוחד. ארגוב רצה ללמוד בקונסרבטוריון ברוסיה אך לא התקבל כי הרקע שלו היה בורגני. אמו היתה פסנתרנית אביו היה רופא שיניים ו'לא היה פועל במשפחה' גם ללמוד פסנתר לא למד בצורה מסודרת כי לדבריו 'לא היה לי ישבן להתמיד בתרגילים'. בארץ, עקב צרכי פרנסה, עבד תחילה בבנק לתעשייה ובשנים מאוחרות יותר פתח חנות לספרים רוסיים ברחוב אלנבי בתל-אביב. בעצם מעולם לא עסק במוסיקה לפרנסתו אם כי עבד במוסיקה כל חייו. אחרי העבודה היה מחבר מוסיקה. היה מלווה מוסיקלי אך ליווה תמיד רק זמרים ששרו יצירות שלו (מתי כספי אורה זיטנר).
ארגוב הלחין כ-1200 שירים, ביניהם שירים ללהקות הצבאיות וללהקות בידור אזרחיות. הוא הלחין ללהקת הצ'יזבטרון, בין השאר את השירים 'החופש תם' ו'השחרור' (למילים של חיים חפר) ו'הרעות' (למילים של חיים גורי). הוא הלחין בעיקר ללהקת הנח"ל ובין השירים שכתב לה השירים: 'בלדה ליצחק שדה' (למילים של חיים גורי) 'שנים עשר טון” 'הוא לא ידע את שמה' 'דינה ברזילי' (למילים של חיים חפר) 'חופשה באדום' (למילים של עמוס אטינגר) 'עד מאה ועשרים' (למילים של יחיאל מוהר) 'בלדה ליצחק שדה' (למילים של חיים גורי).
במקביל לשירים הנחשבים כשירי ארץ-ישראל, ארגוב ידע להלחין שירים ברוח ג'אזית שובבה, וכך הלחין לדוגמה לתרנגולים את 'שיר הצהובים' (למילים של חיים חפר). ארגוב הלחין גם גם שירים שניתן לכנותם 'אמנותיים'. אלה שירים יפים ביותר וקשים מאד לשירה בעלי הרמוניות מאד מיוחדות והם שירים מהסוג שרק סולן מיומן יכול לשיר אותם. אחד מהשירים האלה הוא 'מעבר לתכלת' של רחל שפירא אותו שר מתי כספי .
מבקר המוזיקה חנוך רון כתב על ארגוב (במאמר הספד במעריב תרבות) שהמוסיקה שלו הביאה את: 'שירת היחיד בכרך שירת האדם בעיר הגדולה מוסיקה לירית שמותר לה להתרגש'.
ארגוב היה קשור לנושא המוזיקה לבמה, והחל מוקדם מאד בקריירה שלו. בשנת 1935 פגש ארגוב את גרשון פלוטקין שהיה אז במאי צעיר (ולימים הבמאי ובין המקימים של התאטרון הקאמרי). פלוטקין שהיה מביים הצגות בקיבוצים צרף אליו את ארגוב כמלחין להצגות אלו. התקופה ההיא מאופיינת בגילוי האנרגיה היצירתית של ארגוב בתחום התאטרון. התאטרון הפזמון השיר הבימתי כל אלו הופכים לחלק ממהותו, על כך אמר: "'אני אוהב תאטרון אני יכול להגיד על עצמי שאני חיית תאטרון אומרים שבשירים שלי יש תאטרליות אני מרגיש לא רק את הטקסט אלא גם את התנועה על הבמה וזה ישנו בתוך המוסיקה שלי".[1]
ואכן ארגוב הלחין הרבה לתאטרון ולבמה, לצ'יזבטרון ובצל-ירוק ('כביסת הרש' 'אדוני השופט' ו'בראשית' עם חיים חפר). הוא היה פורה מאד בתקופת 'התרנגולים'. בתקופה זו הוא נהנה מאד משיתוף הפעולה עם נעמי פולני הבמאית של התרנגולים, שהיא עצמה בעלת השכלה מוסיקלית והרבה שירים הוא הלחין כשנעמי יושבת לידו ואף תורמת מרעיונותיה. הוא הלחין מוסיקה לכ-30 מחזות זמר והצגות, כמו: 'מלכת שבא' 'אסתר המלכה' 'הנסיכה טורנדוט'. לסרטים כמו: 'רק לא בשבת' 'הוא הלך בשדות' 'הבן האובד'. אחד המופעים המצליחים על הבמה הקלה שבה שולבו שירי סשה ארגוב היה 'שוק המציאות' (1965). בין השירים שם היו: 'חמוריקו' ו'שוק המציאות' בהם שיתף ארגוב פעולה עם אלתרמן. דוגמה לשיר שנכתב לצמד יונה עטרי ואילי גורליצקי הוא השיר 'קונצרטינה וגיטרה'. המחזמר המפורסם ביותר של ארגוב היה 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שהעלה בשנת 1964 לפי מחזהו של סמי גרונימן ( המחזה העלה בשנת 1943 באוהל) ואת מילות השירים כתב אלתרמן.
סשה ארגוב קשור במספר שמות של מבצעים. שתי התכניות של להקת התרנגולים היו מבוססות על לחניו של סשה ארגוב, אחר-כך היה קשור עם שני מבצעים סולנים: הזמרת אורה זיטנר והזמר-מלחין מתי כספי. עם הזמרת אורה זיטנר הוציא ארגוב (ב- 1979 ) תקליט בו הוא מלווה אותה בפסנתר. המלחין והזמר מתי כספי היה קרוב לו מאד גם מבחינת סגנון הלחנה בו הוא נחשב כממשיכו של ארגוב וגם בביצוע שיריו הם הוציאו שני תקליטים משותפים: ב- 1982 זה היה 'מתי כספי שר סשה ארגוב' כשארגוב מלווה אותו בפסנתר, ותקליט נוסף שנתיים מאוחר יותר: 'מתתיהו ואלכסנדר מתי כספי שר סשה ארגוב' כששוב ארגוב מלווה אותו בפסנתר. עם שתי התכניות הללו הם גם הופיעו בכל רחבי הארץ.
סשה ארגוב נחשב כקפדן ביותר בעניין המלים והטקסט. המומחיות הגדולה שלו היתה בתרגום המלים לצלילים, לא לגוון אותן לא להעשיר רק להביא אותן ולהשמיע נכון. כשמלים הפריעו לו הוא לא התבייש לסרב לקבל טקסט, ואף דרש מכותב הטקסט לשנות. על-פי דבריו של ד"ר דן אלמגור, האיש היחיד שאלתרמן הקשיב לו בסבלנות גם כשהציע לתקן מילה או שורה, אמר ארגוב (באותו ראיון שצוטט לעיל):
'אני שומע לא רק ריתמוס לא רק פונתיקה אלא גם את ההבעה של המלה אינני יכול לכתוב פראזה עליזה עם מלים לא מתאימות אני חי את המלים המנגינה יכולה לצאת יפה אבל אם היא לא מבטאת את המלה אני צריך להמשיך ולעבוד עליה הכוונה שלי היתה תמיד כשאני כתבתי מוסיקה שזה יתאים כמו כפפה למלים אני יכולתי לעשות הרבה יותר פשוט לו הייתי כותב רק לפי המנגינה אבל אני רציתי שזה יהיה ביחד לכן הייתי צריך לעשות כל מיני קומבינציות לסבך את המנגינה כדי להיות נאמן למלה'
--------------------------------------------------------------------------------
[1] בראיון לפרופ אדוין סרוסי וד'ר טלילה אלירם בשנת 1994
