יוסף קאפח

הרב יוסף קאפח זצ'ל היה רב, פוסק ומנהיג, חבר בית הדין הרבני הגדול, מתרגם מהדיר ומפרש כתבי הרמב'ם וכתבי ראשונים. חתן פרס ישראל לשנת תשכ'ט (1969) במדעי היהדות.
הרב יוסף קאפח נולד בי״ב כסלו תרע״ח (27.11.17) בצנעא, והיה נצר למשפחת רבנים ודיינים מגדולי חכמי תימן. אביו היה תלמיד חכמים, מייסד ומנהל בית ספר ואיש חסד. כאשר היה יוסף בן שנה נתייתם מאביו ובגיל שש נתייתם גם מאִמו. הוא גדל והתחנך בבית סבו, הרב יחיא קאפח ששימש כרבה הראשי של יהדות תימן. אצל סבו ספג חינוך של אהבת התורה, לימוד וחקר מדעים שונים וחיבה לכתבי יד עתיקים. על אבותיו אלה כתב הרב יוסף קאפח לא פעם בהקדמות לספריו ״ברוך שעשאני בן לאבי ונכד לסבי״.
סבו פיתח בו את חוש הסקרנות לדעת כל דבר הנקרה בדרכו. לבד מן הלימודים הרגילים - מקרא, משנה, כתיבה, עשיית הקולמוס והדיו, שרטוט וכדומה, לימד אותו גם ידיעות הטבע, ידיעת הכתב והלשון הערבית ובמיוחד חיבב עליו את לימודי האסטרונומיה. בשנות ילדותו היה יוסף יד ימינו של סבו גם בהצלת כתבי יד עתיקים. הם דלו ספרים בלויים שנקברו כגניזה, שיקמו אותם ויצרו עותקים של כתבים חשובים הראויים לשימוש הרבים. בהיות הנער יוסף בן ארבע-עשרה שנה נפטר סבו.
לאחר מות סבו, והוא בן ארבע-עשרה שנה בלבד, מילא יוסף הנער העילוי את מקום סבו כראש בית המדרש.
בהיותו יתום היה חשוף לאיום ״גזירת היתומים״ על פיה פורשת המדינה חסותה על כל ילד יתום ומגדלת אותו על פי דרכה. משמעותה המעשית של הגזירה היתה החובה על הילד להתאסלם. משום כך זירזו אותו להתחתן על מנת להינצל מן הגזירה. הכלה בה בחר היתה ברכה, בת דודו, אשר לימים נודעה כאשת חסד והיתה כלת פרס ישראל על פועלה זה. בני הזוג המיועד הכירו היטב זה את זו ממשחקיהם המשותפים כילדים ובני משפחה, ונישאו כשהוא היה בן חמש-עשרה וברכה כבת אחת-עשרה. 
כדרך בני תימן לא התפרנס הרב יוסף קאפח מלימוד התורה, אלא עסק לפרנסתו כמחצית היום במלאכת צורפות הכסף. הוא היה צורף אמן, מומחה רב ידע ומיומנויות, אשר מסורות צורפות רבות היו נחלתו הבלעדית.
בטרם מלאת לו שבע-עשרה שנה סיים את כתיבת ספרו הראשון, ״שיחת דקלים״, חיבור פילוסופי אשר ראה אור לאחר פטירתו. באותה תקופה חיבר גם פיוט (החרוז במשקל פיוט אזהרות רשב״ג לחג השבועות) ובו מניין המצוות על פי הרמב״ם. הרב קאפח הוסיף וגדל, ושאלות רבות הופנו אליו בכל ענפי היהדות. תשובות למאות יצאו תחת ידו, קצרות ומדויקות.
בשנת תש'ג (1943) עלו בני משפחת קאפח לארץ ישראל, תחילה שכנו בתל אביב ולימים בירושלים. ידידיו המליצו על לימודים בישיבת ״מרכז הרב״ בירושלים.
בשנת תש״ח, בזמן מלחמת השחרור, לא פסק הרב קאפח מלימודו ולא עזב את בית המדרש גם בעת סכנה. עם הקמת המדינה הצטרף הרב לשירות ב״משמר העם״ על מנת לסייע בגופו למאמצי היישוב. באותה שנה נתבקש הרב קאפח על ידי רבותיו להצטרף לתלמידי מכון הר״י פישל בראשות הגריא״ה הרצוג והרב דוב קוק, במסגרת לימודיו שם קיבל הרב קאפח הסמכה לדיינות.
בשנת תש״י נתמנה הרב קאפח לדיין בבית הדין הרבני בתל אביב ולאחר כשנה, לדיין בבית הדין בירושלים. לימים היה כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ודיין בית הדין הגבוה לערעורים.
במקביל לשבתו בבית הדין בתל אביב החל הרב קאפח לשקוד על הוצאת ספרים מכתבי יד, ובמפעל יחיד הוציא כ-75 ספרים ובהם 'שו״ת הריטב״א״ מכתב יד יחיד בעולם אשר היה ברשותו, פירוש לששה סדרי משנה של רבי נתן אב הישיבה מתוך כתב יד שדלה עם סבו מבית הקברות בצנעא, כתב יד יחיד בעולם ששוקם בידי סבו וראה אור בזכות עבודתו.
בשנת תשכ״א ראה אור חיבורו של הרב קאפח, ״הליכות תימן״, אתנולוגיה על חיי היהודים שם. הספר נכתב מתוך געגוע לתימן לאחר עלייתם לארץ, והוא מהווה ספר יסוד לחוקרים בתחום זה. על ספרו זה הוענק לו בשנת תשכ״ג ״פרס ביאליק״ מטעם עיריית תל אביב-יפו.
עיקר מפעלו היה להוצאת ספרי רס'ג והרמב'ם, ותרגומיו המצויינים היו לשם דבר. בשנת תשכ״ח השלים הרב קאפח את מהדורתו לששה סדרי משנה עם פירוש הרמב״ם - מקור, תרגום, הערות ופירושים. כהערכה למפעלו הוענק לו בשנת תשכ״ט פרס ישראל למדעי היהדות.
גולת הכותרת של מפעלו הספרותי היתה מהדורתו למשנה תורה לרמב״ם, בה כינס ביאורים מכשלוש מאות מחברים, והוסיף עליהם את ביאורו ואת פסיקת יהודי תימן הלכה למעשה.
בשנת תשנ'ז העניקה לרב יוסף קאפח אוניברסיטת בר אילן תואר דוקטור לשם כבוד ״על מפעל חייו בתרגום ובדיוק נוסח יצירותיהם של פרשני המקרא וחכמי ימי הביניים ועל חיבוריו המקוריים העוסקים בקהילת יהודי תימן ובתרבותה״.
בי״ח תמוז תש״ס, והוא בן שמונים ושתיים שנה, נתבקש הרב קאפח לישיבה של מעלה.
הרב יוסף קאפח היה איש אשכולות, עניו ומתמיד, הליכותיו היו במתינות, בצִנעה ובאהבת שלום. בחייו העמיד תלמידים הרבה, בהם לומדי תורה וחוקרים מן האקדמיה. יבולו הספרותי כלל כשבעים ספרים, מאות מאמרים, מחקרים, תרגומים, הארות, ההדרה ופרשנות והיה למפעל יצירה אדיר של איש אחד.