פרופ' יהודה רצהבי נולד ב-1916 בכפר סעואן, הסמוך לעיר הבירה צנעא שבמרכז תימן. אביו, רבי יחיא, היה ממנהיגי הקהילה במקום, והקרין על בנו יהודה מאישיותו ומתורתו. בילדותו הוא למד ב'חדר' המקומי. בתימן למד את הגרסה והשינון של התפילה, הקריאה בתורה והתרגום הארמי.
ב-1924, כשהיה בן שמונה, עלה רצהבי לישראל עם משפחתו והם התיישבו בתל אביב. חינוכו היסודי היה בתלמוד התורה לילדי תימן, 'תחכמוני', ובתיכון הוא למד בגימנסיות 'בלפור ו'השכלה'. בשנים 1936- 1939 למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי שפה וספרות ערבית כמקצוע ראשי וספרות עברית ומקרא כמקצועות משניים, וקיבל את התואר מוסמך האוניברסיטה. A.M.
עם סיום לימודיו החל לעבוד בשירות הביטחון. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוא נקרא להתנדב ב'שי', שירות הידיעות של ה'הגנה', שם עבד עד לקום המדינה (1948). הוא שימש שם בתפקיד האזנה לאישים מארצות ערב ואיסוף ידיעות מהעיתונות הערבית. לאחר קום המדינה ועד 1962 עבד בחיל המודיעין, במשרד הביטחון. ב-1964, בהיותו כבן 48, החל את עיקר עבודתו האקדמית באוניברסיטת בר אילן (שנים אחדות עבד בהוראה גם באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים) בהוראת ספרות ערבית-יהודית וספרות עברית של ימי הביניים. מחקריו המעמיקים זיכוהו לקבלת דרגת פרופסור מן המניין.
רצהבי עסק הרבה בגניזה הקהירית ובכתבי יד מתימן. הוא פרסם מחקרים רבים בתורת רב סעדיה גאון ובשירת רבי יהודה הלוי וכן שירים של משוררי תימן ובראשם רבי שלום שבזי. כמו כן הוא פרסם מחקרים רבים בתרבות אבותיו יהודי תימן. הוא כתב 25 ספרים ולמעלה מ-1000 מאמרים, שהתפרסמו בכתבי עת, בביטאונים מדעיים ובגיליונות ספרותיים של עיתונים יומיים. הוא עשה רבות לקירוב חובבי הספרות לשירת תימן ולשירת יהודי המזרח וצפון אפריקה, ובין מאמריו הרבים שכתב בתחום השירה כלולים: שירי קציד תימניים והניגון הזר בשיר ובפיוט.
שלושה מספריו זיכוהו בפרסים יוקרתיים: פעמיים זכה ב'פרס ביאליק לחכמת ישראל' (1965, 1979) ופעם אחת ב'פרס הרב קוק לספרות תורנית' (1990). כמו כן הוא זכה בפרס ישראל היוקרתי בשנת 1996. בנימוקי הוועדה להעניק לו את פרס ישראל נכתב בין היתר: 'פרופסור רצהבי הוא מחשובי החוקרים בישראל בכמה תחומים של הספרות העברית ולשונות היהודים, ובכל תחומי מחקרו נזקפים לזכותו מאמר יסוד, גילויים חדשים ומהדורות ראשונות'. בשנת 1992 הוא זכה בתואר יקיר העיר תל אביב.
יהודה רצהבי התגורר בתל אביב עד לפטירתו ב-2009, בגיל 93. היו לו שלוש בנות ובן אחד, אמיתי שנהרג במהלך שירותו הצבאי בחיל המודיעין בגיל 22 (ב-1976). את בנו הוא הנציח בספריו וכתב עליו רשימת מרגשת בפתח ספרו אוצר לשון הקודש של בני תימן.
מקור: אהרן גימאני, 'פרופ' יהודה רצהבי: במלאת עשור לפטירתו' בתוך תהודה, כתב עת למורשת יהודי תימן, גיליון 34 תשע'ח. 163- 178.
ראו בנוסף:
רשימת הפרסומים של רצהבי באתר הספריה הלאומית של ישראל.
'יהודה רצהבי' בויקיפדיה, הכולל הפניות למאמרים וביבליוגרפיה נוספת.
