בתיה באיאר נולדה בבינגן, גרמניה והיגרה לפלשתינה בשנת 1936. היא קיבלה תואר דוקטור במוסיקולוגיה מאוניברסיטת ציריך (1959), ומאוחר יותר הוכרה כספרנית באוניברסיטה העברית בירושלים. ניהלה את מחלקת המוסיקה בספריה הלאומית הישראלית (1964-1974). באיאר הייתה מרצה במחלקה למוסיקולוגיה של האוניברסיטה העברית, חוקרת במרכז לחקר המוסיקה היהודית, ועורכת הסדרה 'יובל – קובץ מחקרים של המרכז לחקר המוסיקה היהודית', כרכים 1-5.
באיאר הייתה חלוצה בתחום המחקר האינטרדיסציפלינרי העוסק במוסיקה וארכיאולוגיה של הציוויליזציות במזרח הקרוב הקדום. היא ערכה מחקר ארכיאולוגי נרחב בפלשתינה במטרה לאסוף מידע על כלי נגינה ומוסיקה בתקופת התנ'ך, כחלק מהניסיון להבין את האזכורים המוסיקליים המופיעים בתנ'ך ובכתובים פוסט תנ'כיים. בנוסף, תרמה באיאר ערכים רבים ל'אנציקלופדיה יודאיקה'.
מקורות: אנציקלופדיה יודאיקה, אתר הוצאת מאגנס.
