ד. געגועים לאן?- תסדיר סיכא

הפרק "געגועים" הוא הארוך והמורכב ביותר ב"אהבת עולמים" ויש בו שני חלקים- תסדיר בנובה סיכא המתפתח לחלק השני, שהוא תסדיר בנובה מזמום. לנובה סיכא מאפיינים מודליים משותפים עם אחד הסולמות המרכזיים בפלמנקו הספרדי. בכך היא מסמלת באזני מאזינים רבים את הקשר ההיסטורי שבין המוסיקה העירונית של מערב צפון אפריקה לבין המורשת האנדלוסית מספרד. התסדיר נפתח בהקדמה כלית שבה מספר קטעים. במרכז הקטע הראשון, המציג את הנובה, יש סולו באקורדיון (ארמונד סבח), כלי שאימצו בחדווה במרוצת המאה ה-20 נגני מוסיקה אנדלוסית, כתוצאה מהחשיפה לשלטון הקולוניאלי האירופי. בהמשך הפתיחה מושמעת יצירה תזמורתית (תושיא) המבשרת את המוטיבים המרכזיים שיופיעו בהמשך התסדיר. פתיחה קולית קצרה, שבה מושרים שני פסוקים מתוך פרק קי"ח מספר תהלים, מכינה את הופעתה של ה"קדושה", אחת התפילות המרכזיות בסדר התפילה כולו. ר' חיים לוק שר אותה על פי לחן ספרדי מתוך הסרסואלה ( אופרה קלה ספרדית) "לה ליינדה דיל ביסו" (אגדת הנשיקה) שהלחינו Reveriano Soutullo Otrero (1880- 1934) ו-Juan Vert Carbonell (1890- 1931), אשר הוצגה לראשונה במדריד ב-18 בפברואר 1924. הקדושה מבוססת על חלקו הראשון של קטע ביניים כלי (Intermedio) המשובץ בין התמונות של המערכה האחרונה, כדי לאפשר לאנשי הבמה להחליף את התפאורה. הקטע הזה פורסם בהקלטות מסחריות ברחבי העולם ההיספני, בעיקר בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, וסביר להניח שאחת ההקלטות הללו היא המקור שממנו אימצו את הלחן פייטנים וחזנים מרוקאים. על פי עדותו של יוסי לוק באתר האינטרנט "הזמנה לפיוט" (במדור "שיתופיוט"), ייתען שהאימוץ החל אצל החזן והמורה יצחק קדושים מנצח המקהלה בבית הספר "אם הבנים" בקבלנקה, שבו למד ר' חיים לוק.

העיבוד לתזמורת יוצר מרקם רבגוני, כמעין הד של מקהלת האופנים והשרפים המוזכרת ב"קדושה". משם ממשיך התסדיר לפיוט משירת הבקשות- "סגולתי ואור עיני" מאת משורר בשם סאלם- הכלול כבר בקבצים מוקדמים של פיוטים מאלג'יר, בלחן מעורר געגועים. אלו געגועים לארץ ישראל שאפיינו את הדורות הקודמים, המתערבבים בגעגועים של דור חדש של ישראלים לתרבות היהודית מספרד ומהמגרב.

בחלק השני של הפרק נכנסים למרחב מודלי חדש, באמצעות מודולציה אל נובה מזמום, שהיא בעלת אופי מז'ורי ובהיר. לאחר פתיחה קצרה (סולו קמאנג'ה) מבוצעים שני פיוטים: "לך האל", פיוט מיסטי העוסק בעשרת הספירות, בלחן במשקל 5/4 (משקל יוצא דופן במוסיקה האנדלוסית), ולאחריו, בלחן שונה, קטע המתחיל במילים "שמחים בצאתם", מתוך הפיוט הקדום "אל אדון על כל המעשים" הכלול בתפילת שחרית של שבת. טקסט זה סוגר מעגל מבחינה רעיונית עם הקדושה שפתחה את התסדיר, ומתאר את השירה השמימית בעת יצירת המאורות. הלחן מבוצע במקצב סוחף במשקל 6/8 (אינשרף), המשקל החותם לרוב את התסדיר האנדלוסי. במקצב זה, שנמשך ומאיץ, מבוצע גם הקטע החותם, שבו שרים לסירוגין את הקסידה הערבית הקלאסית "ראית אלהלאל" (תרגום לעברית: אלמוג בהר) ואת הפיוט "יפיפיה לבבתיני" (מחבר לא ידוע), שהותאם ללחן של השיר הערבי הזה. לאחר סיום המהלך המקצבי האופייני הזה, מגיע אפילוג מפתיע (סולו סקסופון- גרג טרדי).