אליו מי הקשה וישלם (חוזאם)

מחבר: אברהם אבן עזרא. הזמרים פותחים במחרוזת האחרונה של הפיוט הקודם, "שיר חדש". את שלוש המחרוזות הראשונות ואת המחרוזת האחרונה שר כל הקהל. בלחן שתי חטיבות, שבכל אחת מהן שלוש יחידות מוסיקליות. כל יחידה מקבילה לאחת משש הצלעות של המחרוזת. יחידות ד-ה מקבילות לשתי הצלעות האחרונות של המחרוזת הראשונה החוזרות כפזמון בכל המחרוזות.

מבנה הלחן: 1(א-ב-ג) 2(א-ד-ה). מן המחרוזת הרביעית ואילך שרים רק סולנים. סגנון הביצוע הוא חופשי (מוואל) ובמהלך האלתור כל סולן משלב לחנים מתוך השירה היהודית-ספרדית ומתוך המוסיקה הערבית הפופולרית. במחרוזת יהודי העיר אורפה שבגבול בין תורכיה וסוריה (לפי אברהם כספי). הלחן של המחרוזת הוא לחן הפיוט "אל פקוד". במחרוזת החמישית ("בוצעים") שרים מוואל ולחן של שיר מאת המלחין המצרי זכריה אחמד (1936), ששרה בזמנה הזמרת אום כולת'ום ("אינתה אל הווא"). לחן זה מאומץ גם בפיוט "בבית נאוה". במחרוזת השישית ("רצים") - לחנים של שני שירים בספרדית- יהודית שהיו ידועים בירושלים בתחילת המאה ה-20: "לה ב'ידה דו פור אל ראקי" (אתן חיי לכוס משקה) ו"פאשארו די ארמוזורה" (ציפור יפה) המוכר בגרסה העברית כ"הקטנטנה הסמיקה". המחרוזת השביעית ("הם מדליקין") אינה פותחת במוואל אלא בלחן של שיר יווני (To yelekaki pu foris), הידוע גם בגרסתו הספרדית-יהודית שתרגומה הוא: "מי מגהץ את מכנסיך?" (Quien ve tu pantalon duble). גרסה זו כתבו המוסיקאים היהודים צדיק גרשון ומשה קזס בשנות ה-30, בסלוניקי. את המילה "בשבת" שר הסולן בלחן של המלחין המצרי הגדול מוחמד עבדל ווהב, במקאם סוזנאק. המחרוזת השמינית ("מרחיקין") היא בלחן השיר הידוע "אנת עומרי" של מוחמד עבדל ווהב (1964), ששרה בזמנה אום כולת'ום. המחרוזת התשיעית ("חזק אל") היא בלחן של השיר הערבי "סלמת רוחך", שבו שרים גם את הפיוט "שא לזנוחך". בסיום השיר ישנה תוספת - "טוב מה טוב שבת, מה יפה שבת".