קמתי להלל לשם האל הנכבד

זו בקשה נדירה לתפילת שחרית. מחברה אינו ידוע. היא מופיעה בפעם הראשונה באוסף בקשות חשוב שנדפס בקושטא בשנת 1545 (מס' 19 באוסף). אפשר שהלחין את השיר חבר באסכולת הפייטנים הביזנטית שפעל בחצי האי קרים במחצית הראשונה של המאה ה-16, שכן השיר מופיע באוספי פיוטים רבים מכפא (פאודוסיה או תאודוסיה) ומקרסוב שבחצי האי קרים, כגון "סדר תפילות של ימי החול ושבתות כמנהג ק"ק כפא וקראסוב" (Mezirov, 1793, עמ' 93). בני קבוצה זו של משוררים חיברו פיוטים ידועים רבים, ובהם "יום זה לישראל" (על-פי רוב מיוחס לרבי יצחק לוריא אשכנזי, בשל תוספת מאוחרת שבה שמו מופיע באקרוסטיכון). פיוטים אלו נדדו והגיעו דרך קושטא לקהילות ספרדיות ומזרחיות (למשל באיטליה, בסלוניקי ובקוצ'ין).

הפיוט הזה חביב במיוחד על המתפללים בבית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם. קרוב לוודאי שהוא הגיע לשם מוונציה, שכן הוא הודפס בעיר זו באוסף "תחינות, תפילות ספרד", שכינס זואן די גארה בשנת 1581. באמסטרדם הוא הודפס בפעם הראשונה בידי יוסף אטיאס בסדר תפילות משנת 1661. הדפסתו האחרונה באמסטרדם הייתה בשנת 1950 ב"תפילות כל פה" (עמ' 3).

השיר נפתח בבית של שני טורים שחלקו הופך לפזמון חוזר ("ואזמר לו בעוד הילו מזמור שיר ליום השבת"). בשאר הבתים ארבע-חמש שורות בתבנית חריזה אאבבא. לופס קארדוזו שר את השיר במקצב גמיש ויוצא דופן. בבית ארבעה משפטים מוזיקליים בתבנית אאבג, והפזמון בתבנית אב חוזרת. כל המשפטים מסתיימים בצליל החמישי של המודוס לבד מן האחרון, המסתיים בצליל הראשון של המודוס. אפשר שללחן מקורות אשכנזים.