שבע ברכות

ביצוע ייחודי זה של "שבע הברכות" מבוסס על נוסחת רסיטציה דומה לזו של ברכות אחרות (השווה מס' 32 לעיל). בנוסחה זו שני חלקים, כמו ברוב הברכות הליטורגיות היהודיות. מכיוון שהאורך של כל ברכה ב"שבע הברכות" שונה (הקצר ביותר הוא הראשון והארוך ביותר האחרון) המנגינה מתרחבת באמצעות מוטיבים נוספים. בעוד חלקה הראשון של המנגינה משתנה על-פי אורך הטקסט של כל ברכה חלקה השני המכיל את חתימת הברכה דומה בכולן. הברכות מסתיימות בפסוק "הודו כי טוב כי לעולם חסדו תנוסנה אנחות מישראל ותרבנה שמחות".

הנוסח של לופס קארדוזו ל"שבע הברכות" דומה לזה שתועד במסורות ספרדיות-מערביות אחרות כמו המסורת האיטלקית של ליבורנו ושל פירנצה. (ראה Consolo, 1892; השווה לתקליטור "טללי זמר - המסורת המוסיקלית של יהודי ליבורנו ופירנצה", בית התפוצות, BTR 0201, מס' 20).