יוסף טל (גרונטל), נולד בפינה, גרמניה 1910 - נפטר ירושלים 2008, היגר ב1934 היה מלחין, פסנתרן, מנצח ומרצה שהתקבל בצורה יוצאת דופן בעשורים האחרונים. טל אחד מהמלחינים המקומיים שזכו לפרסומים רבים - כמאה מיצירותיו פורסמו ע''י המכון הישראלי למוסיקה (IMI). הוא היה המובהק ביותר מבין הדור הראשון של מלחינים אשר התנגדו במיוחד לשימוש בפולקלוריזם ואוריינטליזם. ייתכן שזה שיקוף מחינוכו בברלין בשנות העשרים המאוחרות, שם הושפע לאין שיעור מהאסכולה הוינאית השנייה.
כפי שמצטייר באוטוביוגרפיה הצבעונית ומעוררת המחשבה של טל ובפרסומים אחרים, רעיונותיו דומים לאלו של שנברג ב Style and Idea : נגד לאומיות במוסיקה המבוססת על פולקלור, ותמיכה (במרומז) בהגמוניה הגרמנית במוסיקה.
יצירותיו של טל - לרוב א-טונליות וסריאליות, אקספרסיוניסטיות ובנויות בקפידה, פוסט-ברג עם השפעה קלה מדרמשטאט - אכן השיגו קבלה ניכרת בגרמניה לא פחות מאשר בישראל.
טל היה חתן פרס ישראל 1971, וב1983 קיבל את פרס וולף היוקרתי - המלחין הישראלי היחיד לזכות בפרס זה. בנוסף שימש כיו''ר שני מוסדות מוסיקה גדולים בירושלים - האקדמיה למוסיקה (1948-1952) והמחלקה למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית (1965-1970), שם לימד בין השנים 1951 - 1981.
אף על פי שטל כן השתמש במלודיות מקומיות ומזרחיות ביצירותיו בזמן שבו רוח התקופה הזאת הייתה בשיאה בשנות החמישים המוקדמות, הוא התפרסם כחלוץ של מוסיקה אלקטרונית בישראל (ובין הראשונים בעולם), וייסד את המרכז הישראלי הראשון למוסיקה אלקטרונית באוניברסיטה העברית בשנת 1961. זה סימן את המשך התעניינותו הראשונית במוסיקה אלקטרונית שהחלה לראשונה בשנות העשרים המאוחרות במעבדה למוסיקה אלקטרונית של פרידריך טראטווין (Trautwein) בבית הספר הגבוה למוסיקה בברלין, שם טל גם למד עם הינדמית.
כמעט חצי מ100 ויותר יצירותיו טל הן יצירות לתזמורת ובמה (אופרות , אורטוריות). רק תריסר מיצירותיו הכלולות בביוגרפיה שלו הן אלקטרוניות, ביניהם מספר מהקונצ'רטי לכלי סולו וטייפ אלקטרוני (מס' 5 ו6 לפסנתר, אחד לצ'מבלו ואחד לנבל) ויצירות נוספות שנכתבו בעיקר בשנות השישים והשבעים. הוא כתב מעל 20 יצירות קאמריות, כולל שלוש רביעיות מיתרים (1959, 1964, 1976), ומעל 12 יצירות לפסנתר (כלי הנגינה שלו) בנוסף לקונצ'רטי. אלו כוללות את יצירתו המבוצעת לעיתים קרובות, סונטה (1950); ופרקי הדודקופוניה (1962) - חמש יצירות מתודיות לפסנתר, כולל תרשים שורות וניתוח של המלחין.
יצירותיו התזמורתיות כוללות 6 סימפוניות ו6 יצירות תזמורתיות אחרות, וכן 13 קונצ'רטי.
טל זכה בפרס אנגל הראשון (מבין שלושה לאורך חייו) על הסימפוניה הראשונה (1953). מבין יצירותיו שזכו לביצועים רבים: הסימפוניה השנייה (1960), הקונצ'רטי לפסנתר אשר הוא עצמו ביצע לעיתים קרובות, והיצירות לבמה.
טל הלחין בצורה מקיפה לבמה - 18 אופרות, אורטוריות, קנטטות ודרמות - לרוב מבוססות על טקסט תנכ''י או מודרני. הוא שיתף פעולה עם כותב הליברית ישראל אלירז בחמש מתוך שמונה האופרות שנכתבו בין 1957 ו1995: אשמדאי, מצדה 967, הגן, היד ו יוסף. האופרה 'יוסף' (1995) מציגה שלוש דמויות: יוסף התנכ''י, דמותו של קפקא וכמובן המלחין עצמו, ולכן יצירת מפתח של המלחין בן ה85. ביצוע הבכורה של האופרה היה באירוע גדול ועם קבלת פנים נחשבת - החגיגות האחרונות של לשנה הראשונה של אופרה הישראלית החדשה במעונה החדש בתל אביב, יוני 1995.
קישורים:
ביוגרפיה נוספת, ומידע אודות ארכיון יוסף טל שבספרייה הלאומית של ישראל - לחץ כאן (אנגלית)
האתר האישי של יוסף טל - לחץ כאן (אנגלית)
קישור ישיר לביוגרפיה בעברית מתוך האתר - לחץ כאן
