מנדל נולד ב-14 בפברואר 1902, בגרונאו (נורדריין-וסטפאליה) בשם אריך מנדל. הוא נפטר בפילדלפיה ב-6 בפברואר 1988. כשרונו המוזיקלי של מנדל התבטא כבר מנעוריו, והוא התחנך אצל חזנים בולטים בתקופתו. בהיותו בן עשרים הוא התמנה על ידי הקהילה היהודית של בוכום להיות חזן, מנהל מקהלה ומורה. במקביל לתפקידים אלו, פנה מנדל לאיסוף פרטיטורות מקוריות (כתב יד ודפוס) וספרים של מוזיקה יהודית תוך שהוא כותב עבור כתבי עת בנושאי מוזיקה יהודית וחינוך מוזיקלי.
מנדל נלקח יום למחרת ליל הבדולח למחנה הריכוז זקסנהאוזן. באופן מפתיע שוחרר מנדל ממחנה הריכוז והצליח לברוח לאמסטרדם תוך העברת האוסף שלו להולנד. עם זאת, בעקבות התפשטות הנאצים הוא נאלץ ביולי 1939 לברוח לאנגליה כשהוא משאיר את האוסף היקר שלו מאחור.
ביוני 1941 היגר מנדל לאמריקה והצטרף לבית הכנסת הקונסרבטיבי הר ציון שבפילדלפיה. מיד לאחר הגירתו לשם הוא החל לקבץ מחדש את אוסף המוזיקה שלו. כשנסתיימה המלחמה הוא החל לשחזר חומרים משלו ולרכוש חומרים חדשים מחזנים שניצלו והיגרו לאמריקה. עם פרישתו ב-1970, הוא העניק את האוסף המפואר שלו לספריית המוזיקה של מכללת גרץ בפנסילבניה בה לימד. ב-1981 הוענק לו מטעם מכללת גרץ תואר דוקטור לשם כבוד.
עובדה מעניינת אך לא מפתיעה היא כי כאשר דעכה דמותו של מנגל מהזירה היהודית האמריקאית היא דווקא זכתה לתחייה מחודשת במאה ה-21 בבוכום שבגרמניה, העיר בה שימש מנדל כחזן בבית הכנסת וממנה נלקח באלימות בליל הבדולח. ד"ר מנפרד קלר, תיאולוג אוונגליסטי מהעיר בוכום ידע על דמותו הבולטת של מנדל היהודי יליד עירו, ורצה לציין מאה שנה להולדת מנדל (2002) באמצעות הוצאת ספר עליו. במהלך מחקרו של קלר הוא נתקל בשתי דמויות מפתח שסיפקו לו חומרים רבים אודות דמותו של אריק מנדל. הדמות הראשונה היא המלחינה והמורה למוזיקה רונה הוניגמן (כיום תושבת קליפרוניה) שכתבה את עבודת הגמר שלה לתואר שני במכללת גרץ ב-1982, אודות חייו של מנדל ועיסוקו המוזיקלי. המקור השני מתייחס לאחיינו של אריק מנדל, ניצול שואה שהוסתר במהלך המלחמה על ידי נזירות במנזר ולאחר מכן המיר דתו לנצרות. השניים, הוניגמן ואחיינו של מנדל, סיפקו חומרים מקוריים רבים לכרך של קלר בו שולבה גם עבודתה של הוניגמן שלא פורסמה עד כה: Erich Mendel/Eric Mandell: zwei Leben für die Musik der Synagoge. ד"ר קלר פעיל גם בשימור הזיכרון של הקהילה היהודית בבוכום מלפני המלחמה באמצעות קידום אירועים ציבוריים כמו קונצרטים של מוזיקה יהודית. כחלק משימור זה הוא קידם גם את שינוי השם של הכיכר הציבורית המצויה ליד בית הכנסת החדש של בוכום, שנחנך ב-2007, והקרויה כיום "כיכר אריך מנדל" (“Erich Mendel Platz”). במקביל להנצחתו של מנדל על ידי ד"ר קלר, ניתן לציין כי חיפוש שמו של מנדל באתר של בית הכנסת הר ציון בפילדפליה, בו היה מנדל למנהל מקהלה ומורה למוזיקה במשך עשרות שנים, לא הניב תוצאות.
ב-1968 הגדיר את עצמו מנדל כ"מנהל המוזיקה בהר ציון בפילדלפיה, מרצה, מלחין מורה ומוזיקולוג, שייסד ומנהל את אוסף מנדל, אחד מהאוספים הפרטיים הגדולים ביותר בעולם של מוזיקה יהודית". מנדל לא הגזים במילים אלו, מאחר והאוסף שלו במכללת גרץ שווה בהיקפו ובחשיבותו לאלו המצויים במוסדות אמריקאים וישראלים גדולים אחרים. עם זאת, נותר לחשוף את מלוא היקפו של אוסף מנדל, ויותר חשוב מכך את משמעותו ההיסטורית.
