6. "אתקינו סעודתא" ו"מזמור לדוד"

^{אלכסנדר אורי, ירושלים, 5 בנובמבר 1966}

אצל כמה שושלות חסידיות (כגון קוסון בארה"ב) שרים את "אתקינו סעודתא" ו"מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר" (תהלים כג) בסעודת "מלווה מלכה" שבמוצאי שבת, בנפרד- כל טקסט בלחן שונה. בקרב חסידי ירושלים יש האומרים אותם ברצף ובלחן רצ'יטטיבי. כאשר אורח מתכבד בזמרת "אתקינו", הוא רשאי להתאים לטקסטים ניגון, או ניגונים, לפי בחירתו.

אלכסנדר (סנדר) אורי (1897- 1992), דור חמישי למייסדה של שושלת דינוב, ר' צבי אלימלך שפירא (1783- 1841), שר כאן את שני הטקסטים בניגון שמחה ידוע של חסידי מודז'יץ (שאצלם שרו אותו, לעתים, עם "אתקינו סעודתא"). בצעירותו נקלע אורי לחוגים של משכילים וציונים בוינה (ראה: "מבית אלפא עד רחמסטריווקה", עמ' 20- 22). בתקופה זו של חייו קלטו אוזניו מוסיקה אירפית לא יהודית (כגון אופרות ולידרים) ומכאן, אולי, הנופך התיאטרלי שבזמרתו. למרות סגנון הזמרה הייחודי הזה שאינו מצוי בקרב חסידים, הוא נתמנה לבעל תפילה קבוע בחגים ובימים הנוראים בבית הכנסת של חסידי רחמיסטריווקע (מגזע טשרנוביל) בירושלים. כחובב ניגונים מובהק, ובהעדר רפרטואר מוסיקלי לחסידות דינוב שממנה יצא, נזקק אורי לניגונים ממקורות שונים ובפרט מחסידות מודז'יץ. הוא השתדל ללמוד או לשחזר ניגונים עתיקים, אך גם קלט ניגונים חדשים לצרכיו כבעל תפילה ולשירת זמירות השבת בביתו.