'ערבית' היא התפילה האחרונה מבין שלוש התפילות היומיות בליטורגיה היהודית, לצד שחרית ומנחה המבוצעות בבוקר ובצהרים. תפילת ערבית נערכת לאחר רדת החשכה ולעיתים קרובות מבוצעת מיד לאחר תפילת מנחה מאוחרת.
תפילה זו ידועה בשם 'מעריב'. מונח זה הופיע לראשונה במאה ה-16 ומקורו ב'המעריב ערבים', המשפט המסיים את הברכה הראשונה המקדימה את 'שמע ישראל' של תפילת הערבית. לפי המסורת, יעקב הוא שכתב את תפילת הערבית (תפילת הבוקר, 'שחרית', מיוחסת לאברהם, ותפילת הצהרים, 'מנחה', ליצחק). בתלמוד כתוב שתפילת מעריב אינה תפילת חובה. אולם מנגד, מזמור נ'ה פס' י'ח ודניאל פרק ו' פס' י'א, מהווים תימוכין לגורסים שהיא תפילת חובה. תפילה זו היא חובה לפרט ואין חובה לבצעה במניין.
הנוסח הנהוג כיום נפתח בהזמנת המשתתפים לתפילה בברכת 'ברוך'. לאחר מכן מגיעים 'שמע ישראל' ותפילת עמידה. לפי המשנה, יש לומר את 'שמע' של ערבית לאחר רדת הליל. זאת לאור הפסוק ב'שמע' המורה על ביצוע התפילה 'בשכבך ובקומך'.
'שמע' עטופה בשלוש ברכות, שתיים לפניה ואחת לאחריה. תיאור התחלופה הקוסמית של היום והלילה היא התמה המחברת את שתי הברכות הפותחות. הברכה השנייה מודה על האהבה של ה' כלפי ישראל המגולמת במתן התורה. הברכה הנאמרת לאחר 'שמע' מהללת את ה' על שגאל את עם ישראל מעבדות במצרים. דפוס זה של שלוש ברכות מקורו בתפילת שחרית.
החלק של 'שמע' בתפילה מסתיים ב'השכיבנו' ('השכיבנו ה' אלוהינו לשלום') בו מבקשים את הגנתו של ה' מפני סכנות ופגעים. לברכה זו שתי גרסאות, בבלית וירושלמית. הגרסה הבבלית נאמרת בימי חול אשר אינם חגים ומסתיימת בנוסח הכללי – 'שומר עמו ישראל לעד'; ואילו הגרסה הירושלמית מסתיימת במשפט 'ופרוש סוכת שלומך עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עיר קדשך'. זוהי גרסה אישית יותר, בה משתמשים בשבתות וחגים.
תפילת 'עמידה' נאמרת בלחש בעת שעומדים עם הפנים לכיוון ירושלים. במשנה ובתלמוד מתייחסים אליה בעת שדנים בתפילות של שעות הערב. מכיוון שערבית איננה תפילת חובה (בניגוד למנחה ושחרית) אין מקיימים בה חזרת הש'ץ (שליח הציבור) אפילו כשמתפללים בבית הכנסת. לפני ה'עמידה' אומרים חצי קדיש ולאחריה קדיש מלא. על פי רוב, התפילה מסתיימת בקריאת מספר מזמורי תהילים.
תפילת ערבית הנאמרת בשבתות וחגים מכילה מספר שינויים. בערב שבת, לפני תפילת ערבית, מבוצעת קבלת שבת ותפילת עמידה המכילה שבע ברכות בלבד, לעומת כתשע עשרה ברכות בימי חול. אותן שלוש ברכות פותחות וסוגרות את העמידה כשביניהן ברכה על קדושת השבת. לפני העמידה ישנו חלק סוגר קצר המכיל פסוקים מבראשית (פרק ב', פס' א'-ג'); גרסה מקוצרת של ברכת האבות שפותחת את העמידה; ותמצות של שבע ברכות העמידה. לאחר העמידה נאמר קדיש.
נוסחים שונים לתפילת ערבית
תחילת התפילה
ספרדים וחסידים פותחים את התפילה עם ציטוט של תהילים קל'ד: 'שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת-ה'..'. בנוסף, ישנם 'פסוקי בטחון', כלומר מזמורים מסוימים שמטרתם לעזור לאדם להתקרב לה' ולהעניק סיוע בעתות מתח ומשבר. לאחר מכן מזמר החזן 'ברכו את ה' המבורך', וקהל המתפללים עונה, 'ברכו את ה' המבורך לעולם ועד.'
על פי נוסח אשכנז, תפילת ערבית מתחילה עם 'הוא רחום'. קהילות יהודיות רבות שמוצאן בארצות האסלאם פותחות עם 'לשם ייחוד' ועם הפסוקים 'ה' צבאות עמנו' ו-'ה' הושיע'. בנוסף, קהילות עירק ופרס אומרים 'כי אל רחום ה'', 'והוא רחום' ו'ויברכו שם כבודך'.
תפילת עמידה
במספר מסורות, התפילה הסוגרת את העמידה של ערבית שונה במקצת מתפילת שחרית: במקום 'שים שלום', אומרים 'שלום רב'.
סיום התפילה
ספרדים וחסידים קוראים את מזמור קכ'א בסיום התפילה: 'שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים..'. לאחר המזמור אומרים קדיש אבלים ואת ברכת 'ברכו', עליה חוזרים למען אלו שהגיעו לתפילה באיחור ולא שמעו את תחילתה. חסידי חב'ד וקהילות המתפללות על פי נוסח אשכנז, מסיימים את התפילה באמירת 'עלינו לשבח' וקדיש אבלים, תפילות החותמות את מרבית התפילות לאורך השנה.
