יצחק אופנבך (שם לידה: יצחק יודה אברסט) , נולד באופנבך שליד פרנקפורט. הוא עזב את עיר מולדתו ב1799 לטייל כמוסיקאי נודד. בטיוליו קיבל את התואר ''דר אופנבכר'' על שם מקום מוצאו, תואר אותו אימץ כשם משפחה רשמי.
בשנת 1802 השתקע בדוץ, שם עבד במשך שנים כמוסיקאי סלון. אופנבך עבר לקלן בשנת 1816 ושם הועסק כמורה למוסיקה ומאוחר יותר גם כחזן מקומי, משרה בה נשאר קרוב ל25 שנה עד מותו ב1850.
ליצחק אופנבך עשרה ילדים, ובהם המלחין המפורסם ז'ק אופנבך.
אופנבך הלחין מוסיקה חילונית ומוסיקה לבית הכנסת. רבים מכתבי היד שלו השתמרו, כולל עשרים תיקיות ובהן לחני חזנות וטרנסקריפציות (העתקות) של מנגינות מסורתיות שהושמעו בבתי כנסת. כתבי היד נתרמו אל המכון ללימודי היהדות בניו יורק ואל אוסף בירנבאום ביוניון קולג', סינסינטי.
אופנבך היה גם ידוע ככותב, עורך ומתרגם. הוא פרסם הגדה לפסח עם תרגום לגרמנית ונספח עם מלודיות מקוריות ומסורתיות (1838), וכן סידור לצעירים בעברית-גרמנית (1839)