יאיר רוזנבלום, חבר להקה צבאית, מלחין, מעבד, בן הדור הצעיר של המלחינים ילידי הארץ, שכתב 1200 שירים, חלקם הפכו כבר בחייו לחלק מהקורפוס הנקרא "שירי העם" שלנו, מלחין שהלך לעולמו בטרם עת (26/8/96) כשעדיין היו לו תכניות לשירים, למנגינות, ואפילו לאופרה, תכניות אותן לא זכה להגשים. הוא זכה לפרס על מפעל חיים שהענק לו על-ידי אקו"ם מספר שבועות לפני מותו.
יאיר רוזנבלום נולד בתל-אביב, בשנת 1944 למשפחה לא עשירה במיוחד. עד כדי כך לא עשירה שלמרות שהוא רצה מאד לנגן בפסנתר ההורים לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש את הכלי. היה לו חבר עשיר שהוריו היו קונים לו כלים והוא אף פעם לא ניגן בהם אז יאיר היה סוחב לו את הכלים ו"שוכח" להחזיר. כך למשל הלווה ממנו מפוחית, הוא ניגן בכלים אלו לפי שמיעה. בגיל 13 קנו לו הוריו אקורדיון וגם זה בתנאי שיהיה מוכן לנגן בבר-מצווה שלו.
המורה שלו היה אדם בשם ש"ץ שהיה המנצח של תזמורת מכבי האש או המשטרה. הוא היה עובר בין הבתים ונותן שיעורים (דבר שמעיד על כך כי לא היה "מכובד" או יוקרתי במיוחד). אחרי מספר חודשים הוא אמר שיאיר יכול ללמד אותו. תוך כדי הצבא הוא למד באקדמיה בירושלים אצל טובי המורים (יצחק סדאי ונועם שריף). הוא למד בעיקר קומפוזיציה כי (לפי דבריו) זה הדבר היחיד שעניין אותו.
על לימודי הקומפוזיציה הוא מספר את האנקדוטה הבאה, שמראה הן על כשרונו והן על הכרתו בערך עצמו:
"יום אחד היתה לי בחינה בקומפוזיציה, ואני עוד לא הייתי מודע לכשרונותי. אני מקבל את המבחן בחזרה וכתוב שם 4, ובצד כותב סדאי: מצלצל 10. באתי אליו זועם ואמרתי לו: מה זאת אומרת? אם הקטע מצלצל 10 אז למה 4? ואז ענה לי סדאי: במוסיקה אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה ומה שעולה על דעתך אבל לא מחוסר ידיעה, אלא כי ככה אתה רוצה. אתה תהיה מלחין גדול, אני כבר יכול לחתום לך, אבל קודם תדע את החוקים ואחר כך תעשה מה שאתה רוצה. אל תעשה שום דבר בגלל חוסר ידיעה."
השאיפה הגדולה שלו היתה להיות אקורדיוניסט בלהקת הנח"ל והוא הכין את עצמו לתפקיד באותה רצינות ודבקות למשימה כפי שעשה את כל העבודה שלו עם הלהקות והאמנים השונים שעבד אתם. הוא ניגן את כל שירי הלהקה ונפגש עם האקורדיוניסטים הקודמים של הלהקה. כשהגיע ללהקה, היו בה החברה שהפכו אחר-כך ל"תרנגולים" והחליף את תובל פאטר. לדבריו התקופה המאושרת ביותר בחייו היתה התקופה של הלהקה. יש לציין כי בתקופת שירותו בלהקה לא הלחין אף שיר ללהקה כי, לדבריו, לא ידע שהוא מלחין.
עם שחרורו מהלהקה עבד במועדון "סוף העולם" באילת. כשהגיע לחופשה העירה, פנה אליו דני ליטאי במאי להקת הנח"ל בבקשה לעזרה. הם עמדו לפני תכנית חדשה, והיו שני שירים של מלחין אחר שדני לא היה מרוצה מהם, והיה די מיואש.
רוזנבלום ניסה להלחין את השירים והם הפכו לשירים הראשונים שלו. השירים הראשונים הללו היו: "חופשה רבע שנתית" (מלים של יוסי גמזו) והשיר "ארבע אחרי הצהרים" (מלים של יורם טהר-לב). יותר מאוחר הפך יאיר רוזנבלום למנהל המוסיקלי של הלהקה ויחד עם דני ליטאי הבמאי היו אחראים על תוכניות רבות של להקת הנח"ל וגם של להקות אחרות. בעקבות הצלחתו המיידית כמלחין, זנח את תוכניתו ללמוד רפואה למרות שכבר התקבל ללמוד רפואה בירושלים.
על העבודה עם הלהקות הצבאיות 1ועל מעמדו של יאיר רוזנבלום כמנהל מוסיקלי ניתן ללמוד מדבריו (בראיון 19/6/95 [1]ודבריו במופע משיריו "שיר לשלום"):
"אנחנו (דני ליטאי ויאיר רוזנבלום) היינו מאד חזקים. אלוף בצבא, מרחב ההחלטות שלו וטווח הפעולה שלו היה בלתי מוגבל. ברגע שהצבא רצה ביקרן של הלהקות הצבאיות למעשה היינו דני ליטאי ואני כמו אלופים. היו לנו כל הסמכויות שבעולם. אני יכולתי להחליט להביא להקה, להוריד להקה, לטרטר אותם ולרתק אותם ולתת להם מה שאתה רק רוצה. היו לי את כל הסמכויות. כל החלטה שלי כובדה. היום בדיעבד אני חושב שהשתמשנו הרבה פעמים יותר מדי בכח שניתן לנו, אבל אף פעם לא למטרות אישיות. זה תמיד היה למטרה של קידום הצד האמנותי. אנחנו היינו שנינו אובססיביים מאד בתחום הזה".
עוד מתאר רוזנבלום את עבודתו עם הלהקות:
"עבדנו הרבה על חינוך של הלהקה עצמה לתפקידה. זאת אומרת שהשקענו בזה המון. בחינוך האנשים למקצועיות, להכרת השליחות שלהם ולהכרת התפקיד שלהם, להבנת החשיבות שלו, איך לתפקד בשטח, איך לתקשר עם החיילים, איך לבוא אליהם לא מלמעלה, כל התחום הזה טופל בצורה מסיבית. דוגמא אישית איך להתלבש, איך להגיע אליהם לא מרושלים, כל הנושא החינוכי שעד היום, שלושים שנה אחרי מזכירים את זה. כל האמנים של היום שהם בדרגה הראשונה זה היה בית הספר הכי חשוב שלהם. זה היה יותר חשוב מהשירה ומהמשחק, ומי שלא עמד בקריטריונים האלה היה נפלט באופן מיידי, לא על-ידנו אלא על ידי הלהקה עצמה. תפקוד הלהקה היה באחריותה. הם קיבלו מאתנו את הכלים והם ניהלו את עצמם."
דוגמה לקשר עם אלופי הפיקוד ויחסו אליהם ניתן לראות בסיפור הבא שסיפר יאיר רוזנבלום באותו ראיון:
"עבדתי הרבה עם הלהקות הצבאיות וכל פעם שהתחלף אלוף הפיקוד או רמטכ"ל הוא שקל לבטל את הלהקות הצבאיות יום אחד עבדנו דני ליטאי ואני עם להקת פיקוד הצפון (בשנת 1977 ) ופתאום אמרו לי שהאלוף רוצה לראות אותי, וזה היה רפול. נכנסתי והוא אמר: אתה מכיר את להקת הצבא האדום? אז אני רוצה להקה כמו הגבעטרון, שהם ישירו שירים כמו "בהרים כבר השמש מלהטת" עם ארבעה אקורדיונים. המשכנו לעבוד כרגיל, כי ההוראה נראתה בלתי חוקית בעליל".
בשנת 1969 יצא רוזנבלום לשש שנים ללונדון לעשות דוקטוראט, ושימש גם כנספח תרבות. הוא לא השלים את עבודת הדוקטוראט. שם גם כתב את השיר "שיר לשלום". כשחזר שימש כמנהל מוסיקלי גם של להקות צבאיות אך גם עבד בשוק האזרחי. הוא היה הנגן של הגששים ואחר-כך גם המנהל המוסיקלי שלהם. בין השירים שכתב לגששים: כולם חכמים כולם, זמזם את השקד (יוסי בנאי), יפות יפות (נסים אלוני) , עבודה עברית ואחרים.
שיר שכתב ליוסי בנאי ורבקה מיכאלי, לתכנית בידור משותפת שלהם היה "עברית קשה שפה". גם לרבקה מיכאלי, כתב יאיר מספר שירים. אחד השירים הללו היה "בנימין זאב" אותו כתב עם יעקב רוטבליט.
יאיר רוזנבלום כתב לטלביזיה, בין השאר את שיר הנושא לסידרה "חדוה ושלומיק" (מלים יונתן גפן). הוא כתב גם לפסטיבל הזמר, אם כי לא הרבה לעשות זאת. שלושה מהשירים המפורסמים שלו נכתבו לפסטיבל: "אם יפול הכוכב שלי" , "על כפיו יביא", "ליל חניה".
רוזנבלום אהב לקרוא בשירי משוררים כחובב שירה אך גם כמחפש טכסטים. לדבריו: "אני הלכתי תמיד אחרי הטכסטים הטובים. אם אתה הולך אחרי הטכסטים הטובים, אתה מוצא את עצמך הולך גם אחרי היוצרים הטובים, אחרי המשוררים הטובים. תמיד נהיתי אחרי הכותבים הטובים ואחרי יצירתם".
אחד המשוררים שאת שיריהם הלחין היה נתן אלתרמן. המפגש בין אלתרמן ורוזנבלום היה כאשר אלתרמן כתב את "צץ וצצה" כתוכנית בידור. רוזנבלום הלחין את השיר "אוריאנה". זהו אחד השירים הראשונים שפנה לאפיק המזרחי. רוזנבלום טוען שהוא בין הראשונים שהכניס אלמנטים מזרחיים לשירים הישראליים כמו בשיר הזה או בשיר "השמש בפיראוס" שכתב ללהקת חיל הים.
שיר נוסף שכתב רוזנבלום למילותיו של משורר גדול היה השיר "בואי כלה" אותו כתב למילותיו של אברהם שלונסקי. השיר דיבר אל רוזנבלום כי הוא נתבקש לכתוב אותו זמן קצר לפני חתונתו הוא, והוא כתב את השיר תוך שהוא מדמיין כיצד ישירו אותו בחתונה שלו.
פאן מיוחד ביצירתו היה המפגש שלו עם החוויה הדתית. אחד השירים המיוחדים שכתב היה "ונתנה תוקף". יאיר רוזנבלום לא היה איש דתי, והוא ביקש שהלוויתו לא תישא אופי דתי, הוא נקבר בבית העלמין של קיבוץ עינת. אולם בהלוויתו השמיעו את השיר "ונתנה תוקף" שהולחן למילות התפילה של רבי אמנון ממגנצא. יאיר התכוון לכתוב שיר לטכס זכרון ביום כיפור בקיבוץ בית-השיטה. הוא השתמש בטכסט המסורתי כי רצה ליצור פגישה עם הקהל תוך כדי חוויה דתית, וכשכתב את השיר הזה היתה לו תחושה שחווים חוויה דתית ולא רק חוויה אמנותית.
השיר, למרות שהיה מיועד לטכס זיכרון בקיבוץ "בית השיטה", יצא מגבולות הקיבוץ וכיום משתמשים במנגינה הזו בבתי כנסת רבים. בפסטיבל ליטורגיקה 1997 במסגרת תוכנית שנקראת "ערבית לשבת" המשחזרת טכס קבלת שבת בביה"כנ הגדול בוינה, השמיעו בחלק השני של הקונצרט את "ונתנה תוקף" שהוגדרה כ"יצירתו המרגשת של יאיר רוזנבלום".
יצירה אחרת של רוזנבלום, שאף היא מתייחסת לשימוש באלמנטים דתיים היא השיר הנקרא "על דעת המקום". בשיר זה עושה התמלילן עמנואל צבר שימוש בקטע מתוך תחילת תפילת "קול נדרי" : "על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה.... וכך סיפר על השיר הזה יאיר רוזנבלום: השיר נכתב בלונדון בשגרירות. דן שממה הגיע מהארץ ובפיו הסיפור על שתי משפחות הגרות באותה שכונה, תלפיות, בירושלים, לשתיהן היו בנים באותו שם: יובל הראל, ושניהם השתתפו במלחמת ששת הימים. כשנפל יובל הראל הראשון הודיעו למשפחה הלא נכונה. כעבור שעתיים באו למשפחה זו לתקן את הטעות, וכעבור שעתיים הגיעו שוב למשפחה זו כדי להודיע כי הפעם בנם הוא שנפל. יאיר רוזנבלום עם עמנואל צבר שעבד בשגרירות כתבו שיר זה והוא בוצע לראשונה בשגרירות בטכס יום הזכרון. כשהוא חזר לארץ בתום השליחות, הוא נתן את השיר למירי אלוני.
ארבעה שירים חשובים בשירתו של יאיר רוזנבלום קשורים למלחמות והם השירים: "מה אברך" "שיר לשלום" "גבעת התחמושת", "ונתנה תוקף". בדברים לזכרו של יאיר רוזנבלום שנכתבו בעתון "במחנה" התייחסה רחל שפירא ל"מה אברך":
"יאיר ידע משהו על החסד של מילים ומנגינה, הצירוף הזה שיוצר את המופלאה שבשפות. לפחות בעיני".
השיר שאולי הוא המזוהה ביותר עם יאיר רוזנבלום הוא "שיר לשלום". שיר זה נכתב אחרי מלחמת ששת הימים, בשנת 1969 במהלך טיול שערכו רוטבליט ורוזנבלום בארופה, וכתיבתו נסתיימה בלונדון. השיר הושר על-ידי יצחק רבין ז"ל בעצרת שבה נרצח. שלושה ימים אחרי הרצח אמר רוזנבלום [2] שהמיוחד בשיר זה:
"שהוא מצליח לקבל כל פעם מחדש מטען על-פי הסיטואציות שקורות במדינה, כמו שקיבל עכשיו טעינה בלתי צפויה.... השיר נפרק מהמטען הראשוני, משמעויות משתנות, הוא מפורק מהמשמעות כל פעם מחדש, ונטען מחדש במשמעות שלו".
על המוסיקה שלו אמר יאיר רוזנבלום באותו ראיון :
"קודם כל אני ישראלי. זה אומר שאני נולדתי פה, והחינוך שלי הוא ישראלי. המוסיקה שלי היא מוסיקה ישראלית. המוסיקה הישראלית זה להיות יליד הארץ, לקבל את החינוך שלך פה, לספוג את התרבות ולהוציא אותה דרך הפילטרים שלך. המיוחד במוסיקה שלי ומה שגורם לאנשים לאהוב אותה הוא קודם כל הצד מלודי, ההרמוניות המיוחדות שהן חדשניות, הן אחרות הן ישראליות. והדבר הכי חזק שלי זה העיבודים הקוליים, הם מעובדים בצורה מיוחדת."
טלילה אלירם
[1] בראיון לפרופ. אדוין סרוסי, ד"ר מוטי רגב וד"ר טלילה אלירם
[2] בראיון לפרופ. אדוין סרוסי, ד"ר מוטי רגב וד"ר טלילה אלירם