אברהם שלונסקי גדל בבית יהודי מסורתי ציוני. הוא הושפע מאביו, אשר היה ציוני-רוחני בנוסח "אחד העם", ומאמו אשר הייתה פעילה בצעירותה בתנועה הסוציאליסטית ברוסיה. בשנת 1912, בהיותו בן 13 נשלח לישראל כדי ללמוד בגימנסיה "הרצליה" אשר בתל אביב. אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לחזור לרוסיה. ברוסיה השלים את לימודיו בגימנסיה היהודית בייקטרינוסלב. שלונסקי נדד ברוסיה ובפולין. עלה לארץ כחלוץ ועסק בעבודות בינוי וסלילה. הוא היה חבר ב"גדוד העבודה". התגורר בקיבוץ עין חרוד ובשנת 1922 עבר לתל אביב. בשנת 1924 יצא לפריס למטרת לימודים ושב לארץ כעבור שנה.
בארץ ערך את המדורים הספרותיים של העיתונים "דבר", "הארץ", "דפים לספרות", "השומר הצעיר", "משמר", "הדים" ושל הרבעון הספרותי "אורלוגין". החל משנת 1926 ועד 1933 ערך את השבועון הספרותי "כתובים". בשנת 1933 ייסד את השבועון הספרותי "טורים" שזוהה עם חבורת "יחדיו", קבוצה שמנתה יוצרים כמו נתן אלתרמן ולאה גולדברג. שלונסקי היה גם העורך הראשי של הוצאת הספרים "ספריית הפועלים". היה חבר ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון עברית.
שלונסקי הוא אחד מגדולי המשוררים בישראל. נציג ראשון לשירה המודרניסטית. הוא הכניס לראשונה לשירה העברית אלמנטים מהשירה הסימבוליסטית. זוהי שירה שהושפעה מהמודרניזם הרוסי והאקספרסיוניזם הגרמני. ההשפעה ניכרה בתחומים רבים, החל מהסגנון, החרוז, הקצב המוסיקלי וכלה בפואטיקה ובתמות. שירו הראשון "בדמי ייאוש" פורסם ב"שילוח". והשיר הראשון שנכתב בארץ פורסם ב"פועל הצעיר".
שלונסקי עסק גם בעריכה, בתרגום, כתב פזמונים ויצירות לילדים. הוא זכה בפרס ישראל בשנת 1967. כמו כן, זכה בפרס ביאליק ובפרס טשרניחובסקי על תרגומיו. על שמו קרוי פרס שלונסקי לספרות.
מקור: דינה ציונית, "אברהם שלונסקי" בתוך נשות ואנשי ספרות ושירה (2003), מט"ח.
ביוגרפיות מלאות נוספות:
"אברהם שלונסקי" בויקיפדיה.
"אברהם שלונסקי" ב"לקסיקון הספרות החדשה".
"חייו של אברהם שלונסקי" באתר הרשמי שלו.
ראו גם באתר זמרשת את רשימת השירים שחיבר שלונסקי.