18. החתול והעכבר

השיר הופיע בכל המהדורות של "הזמיר", ספרו של נח פינס, החל מהמהדורה הראשונה. הלחן נרשם בתווים בכרך נפרד- "טעמי זמרה לשירי הזמיר". פינס עצמו מעיד שרוב השירים בספרו נלקחו מספרים בשפות שונות ו"תורגמו או עובדו ע"י המחבר לרוח השפה, ולרוח הילד העברי וחייו". מקור השיר הוא שיר המשחק הגרמני, "Katze und Maus". הנוסח העברי שומר על המצלול של המקור הגרמני במילים "חושה, חושה" המקבילות ל-"Husch, husch".

"החתול והעכבר" הוא אחד משירי המשחק על פי עקרונות שיטת פרבל, שהיו מקובלים בתחילת המאה העשרים (ראו בפרק המבוא). פינס נמנה עם חסידיה של שיטה זו, ובספרו, ליד מילות השיר, הוא מוסיף הנחיות לתנועות המשחק: "שחוק ידוע. הילדים עומדים במעגל. שני ילדים- העכבר והחתול- הולכים מסביב לאט לאט. עם המלים "בוא בחור" יבוא העכבר במעגל והחתול רודף אחריו לתופשו".

הביצוע בתקליטור דומה מאד לנוסח השיר בספרו של פינס. אולם שינוי קטן בביצוע משנה את המשמעות. המילה "בחור" שאליה התכוון המשורר, מזמינה את העכבר להיכנס פנימה לחור, ואילו המילה "בחור" (בשורוק), שהשתרשה בחלק מהביצועים שבעל פה, מאנישה את העכבר.

יעקב מזור זוכר נוסח אחר לשורה השלישית: לו שיניים וגם ציפורנים.