9. נאגד אגדים

שיר לחג העומר, שהשלים את חגיגת הפסח כחג האביב וכחג הקציר. רותי פריד זוכרת את חגיגות העומר בקיבוץ מענית, שנערכו על פי המסכת של מתתיהו שלם. כל חברי הקיבוץ יצאו לשדה, ובחורים אוחזי מגל בידיהם קצרו את התבואה הראשונה. בחגיגות השתתפו הילדים בריקוד עם שיבולים והקהל שר שירי אביב.

ראשית חידושו של חג העומר היה ככל הנראה בשנות העשרים בעמק יזרעאל. החג כלל את שלושת היסודות שאפיינו אותו בימי קדם- קציר העומר, הנפת העומר והבאתו (הסמלית כמובן) אל המזבח ואל הכוהנים. חידוש החג היה ביטוי נוסף למגמה של החלוצים המתיישבים להתאים "דפוסי חג שונים להעמקת ההיאחזות בקרקע ולמגע- הקשר אל העבר החקלאי הקדום" (שלם, תשל"ז :49). חגגו אותו בעיקר בקיבוצים, במגוון דרכים ולא לפי נוסח מגובש ואחיד. נהוג "שכל בני המקום יוצאים בערב חג [הפסח] או למחרתו לפני השקיעה אל השדה, [שם הם] מניפים לראשונה את החרמש בקמה ומביאים את ראשית התבואה הביתה, בשירה ובזמרה... יש שחוגגים אותו בפתיחה לחג הפסח בכלל (בערב חג), [ו]יש שהוא נערך כחגיגה עצמאית למחרת היום בצורת תהלוכה" (שם: 52). כמו כן, יש שמניפים את העומר בליל הסדר לפני המסובים. שלם הוסיף כי לחג היו לפחות שלושה דפוסים: נוסח רמת יוחנן שכלל מסכת ולחנים מפרי עטו, נוסח עין חרוד שחיבר פוסטולסקי, ונוסח חפציבה. לצורך החג נבחרו פסוקים מהמקורות, וחוברו מחולות ושירים רבים העוסקים באביב ובקציר ומבטאים רגשות שמחה והודיה.

המסכת של שלם חוברה בשנת 1947 ואומצה בקיבוצים שונים בשלמותה או בחלקה. היא כוללת קריאה, שירה ומחולות שחיברה לאה ברגשטיין (שלם, תשל"ז: 52) וכן את הקצירה הסמלית, ההנפה ומנהגים אחרים המוזכרים במקורות. לאה ברגשטיין הייתה שותפה גם בעיצוב המסכת לחג הגז (אשל, 2001: 9- 10, וראו שיר מספר 10).

השיר התפרסם לראשונה, בנוסח שונה, תחת השם "שיר מאגדי העומר", ללחן של אפרים בן חיים. אפשר להאזין לנוסח זה באתר זמרשת. בתו של בן-חיים, מירה שפיגל, זוכרת כי בחג העומר בקיבוץ שלה, קרית ענבים, הילדים רקדו ושרו את השיר בלחן של בן-חיים.

לאחר מכן התפרסם "שיר מאגדי העומר" ללחנו של פוסטולסקי בנוסחים בני ארבעה בתים. לצדם פורסמו נוסחים קצרים יותר, המכילים רק את הבית הראשון ושונים זה מזה בפרטים. 

לשיר יש לחן נוסף, מאת משה ביק (תש"ח: 19), שנכתב לנוסח המילים הראשון.