כל ברואי מעלה ומטה

שיר זה מתאר את כל הברואים, ומהלל את אחדות האל. לפי המנהג הספרדי הוא מושר עם זריחת החמה, לפני תפילת שחרית.  את השיר המקורי ובו האקרוסטיכון "שלמה" חיבר רבי שלמה אבן גבירול במאה ה-11 לספירה. כארבע מאות שנה אחר כך חיבר רבי משה בן יצחק אלשקר (זמורה 1465 - ירושלים 1541) משורר ופרשן בן דור גירוש ספרד, שיר שראשיתו "מרומם על כל ברכה ותהילה" לפי תבנית "כל ברואי", והשתמש בפזמון של אבן גבירול "יעידון יגידון כולם כאחד ה' אחד ושמו אחד". שלא כאב-טיפוס מימי הביניים, לשירו של אלשקר יש תוכן קבלי מובהק. הוא הודפס ליד שירו של אבן גבירול, וכך רבים לא ידעו ששני השירים מובאים יחדיו וייחסו אותם למשורר אחד - "סלומון משה אלשקר". בשל תוכנו הקבלי השיר נכלל בליקוטים שנדפסו עבור החברות של משכימי קום, שהוקמו באגן הים התיכון במחצית השנייה של המאה ה-16. בעקבות זאת השיר נכנס גם לרפרטואר של כמה שושלות חסידיות במזרח אירופה בצד שירים ספרדיים אחרים בעלי תוכן קבלי כגון "אל מסתתר בשפריר חביון" של ר' אברהם מימין מארם צובא.

במסורת של אמסטרדם, "כל ברואי" היה אחת הבקשות שהושרו לפני תפילת שחרית. את הלחן בהקלטה זו למד לופס קארדוזו מלאון פאלאצ'ה, בנו של פרופ' יהודה לאון פאלאצ'ה. פרופ' פאלאצ'ה, בנו של יצחק די יהודה פאלאצ'ה ונכדו של חכם יהודה לאון פאלאצ'ה, היה מרצה ללשון ולספרות עברית באוניברסיטה של אמסטרדם מאז 1924. הוא היה פרנס הקהילה הפורטוגלית באמסטרדם לפני מלחמת העולם השנייה. לדברי לופס קארדוזו, צבי ורבלובסקי, פרופ' אמריטוס של האוניברסיטה העברית, הוא שלימד את לאון פאלאצ'ה את המנגינה הזאת בצעירותו. ייתכן שהמנגינה הזאת שייכת לרובד האיטלקי של מסורת אמסטרדם. נוסח קרוב מאוד מושר בראש השנה במסורת האיטלקית של פדואה (ראה תקליטור "מסורות המוסיקה של יהודי איטליה מאוסף לאו לוי", AMTI 0201, רצועה מס' 12).