טיש

בתנועה החסידית, הטיש הוא סעודה ציבורית בחסות האדמו'ר (אדוננו מורנו ורבנו, מנהיג החסידות) בה משתתפים תלמידיו וחסידיו. במהלך הארוחה האדמו'ר ו/או החסידים שרים ניגונים, זמירות, או מבחר טקסטים הקשורים למאורע. האירוע מכונה 'טיש' (מיידיש: שולחן) בשל הישיבה המשותפת סביב שולחן האדמו'ר.

דבר התורה של האדמו'ר, הנקרא ה'תורה', הוא בעל חשיבות רבה ומכאן נובעת השתתפות החסידים כולם או רובם בטיש. מנהגי אמירת דבר תורה או דרשה במהלך סעודה אינם המצאה מקורית התנועה החסידית. עוד בתקופת המשנה רבנים ומנהיגים יהודים נהגו לדרוש דברי תורה במהלך סעודות ומנהג זה נשמר לאורך הדורות. עם זאת, התנועה החסידית נתנה ל'טיש' מימד חדש של משמעות וקדושה אשר נעדר מן הסעודות של הדורות הקודמים.

מימד חדש זה נובע מהאמונה החסידית כי הצדיק עובד את האל הן במובן הגשמי והן במובן הרוחני. לפיכך, בזמן הטיש פעולות החסיד כגון בציעת חלה או מזיגת יין טעונות משמעויות מיסטיות. החסיד לא עובד את האל רק באמצעות תפילות כי אם גם באמצעות פעולות היומיום הרוויות ב'כוונות וייחודים'. סגולות אלו מקושרות לעיתים לשירה ולריקוד של הצדיק בזמן הטיש ואף לתנועות ריתמיות ומחיאות כפיים בהן הוא מלווה את הניגונים. במקרים אלה הקהל עוקב אחר האדמו'ר בדריכות, ומגיב כנהוג.

זמני הטיש

הזמנים הנהוגים ל'טיש' עלולים להשתנות בין חסידות זו לאחרת. בידי האדמו'ר האפשרות לשנות את המסורת של השושלת ולהפחית את תדירות החגים הציבוריים בשל סיבות בריאותיות, גיל מבוגר וכדומה. לרוב, הטיש מתקיים בערבי שבת וחג ולעיתים נדירות יותר בארוחות שבת או ב'מלווה מלכה', הסעודה המלווה את צאת השבת. בנוסף, מנהג הטיש מתקיים בחנוכה, ט'ו בשבט, פורים ול'ג בעומר. 'יארצייט-טיש' מתקיים באזכרות של אדמו'רים קודמים בחסידות. מספר חסידויות מקיימות טיש בתאריכים מיוחדים, כגון התאריך בו שוחררו אדמו'רי ליובאוויטש מבית הכלא הצארי: י'ט בכסלו וי'ב בתמוז. טיש חשוב נוסף הנהוג בחלקן מתקיים בצהרי יום כיפור.

מבנה הטיש

מבנה הטיש הניגונים והטקסטים הכלולים בו משתנים בהתאם לחסידות. חלקן נוהגות לשלב זמרה רבה בטיש (כגון חסידות וז'ניץ) בעוד באחרות המינון משתנה בהתאם להקשר בו נערך הטיש (לדוגמה, היארצייט-טיש שהתקיים בבויאן בשנת 1987, לזכרו של אחד הצדיקים, כלל פחות קטעי שירה).

בחסידיויות מסויימות הטיש של ערב שבת מחולק לשני חלקים. החלק השני, לאחר 'ברכת המזון', נקרא 'צוייטר-טיש' (הטיש השני), או 'טיש פירות', בגלל מנהג אכילת פירות במהלך הטיש. המבנה שלו יותר גמיש מהמבנה של החלק הראשון. יש לציין כי במהלך הזמן החלו מכנים 'טיש פירות' כל טיש בו לא מברכים 'המוציא' ו'ברכת המזון'. בט'ו בשבט, בחלק מהחסידויות, נהוג לשיר טקסטים מתפילת ראש השנה, היות וט'ו בשבט נחשב לראש השנה לאילנות.

לרוב הטיש נערך בראשות האדמו'ר, גם כאשר מבנהו קבוע מלכתחילה. הקהילה משתתפת בסעודה באופן סמלי בלבד, באמצעות אכילת חתיכת חלה של ברכת 'המוציא', שיירים (שאריות של דגים או מנות אחרות לאחר שהאדמו'ר נטל מהם), ו/או פירות ויין.

האדמו'ר מנחה את השירה של הטיש, בין אם בפתיחת כל שיר, או בהעניקו 'כיבודים': כאשר חסיד אחד זוכה לשיר את 'יא ריבון עולם' וחברו מקבל ניגון אחר. האדמו'ר מבויאן, למשל, מחלק מראש את סדר השירה של הטיש כולו ובמהלך הטיש הוא לוחש באוזן הגבאי מי ישיר את הניגון הבא. הגבאי בתורו מעביר את ההוראה לחסיד הנבחר או למקהלה. בחסידות ויז'ניץ, בעלז ובויאן, האדמו'ר מעורב בשירה באמצעות הנעה או מחיאה בכפיו ובכך הוא מסמן את הטמפו ומנצח על מידת ההתרגשות (כפי שניתן לשמוע בהקלטה המצורפת).

חלק מן האדמו'רים מקדימים את דבר התורה בניגון שהם מזמזמים לעצמם. ניגונים אלו מכונים 'ניגונים לפני התורה'.

בחסידויות רבות הטיש נשלם בריקוד, אולם בחלקן, ריקוד נהוג רק באירועים מיוחדים.